מובילה ומפציצה – אך מדיניות החיסכון של מכבי תל אביב גובה מחיר כבד

מכבי תל אביב פותחת את העונה בליגה עם קצב מסחרר וטבלה מחייכת, שמונה שערים בשני משחקים מול יריבות באותה מדרגה, והפסגה נראית זהובה. אבל מאחורי המספרים המלהיבים מסתתר סיפור ניהולי ארוך־טווח שממשיך לרדוף את המועדון: קבלת החלטות זהירה עד קמצנית, בעיקר מול עמודי תווך ותיקים, שמצליחה על הדשא אך עלולה לעלות ביוקר בחשבון הסופי. קחו את סאגת דור פרץ בקיץ: הודעת קיזוז בשכר הבסיס והסטתו למענקים, מסר קר של מודלים כלכליים שמתגמלים ביצועים אך מזלזלים במעמד. פרץ נשאר, כי הוא מכביסט, ואחרי שני מחזורים כבר עם חמישה שערים ובסך הכל רצף ליגה מפלצתי. התוצאה העכשווית נפלאה; התהליך – פחות.

זו לא הפעם הראשונה שמכבי מתעקשת על מודלים נוקשים גם כשהלב של המועדון על הכף. קיץ 2016 של ערן זהבי זכור לכל: עונה של מספרים אסטרונומיים ובכל זאת הצעה מותנית דקות וסירוב לממן ביטוח. זהבי הלך, מבלי שמישהו יוכל לטעון שמדובר בהחלטה שנולדה רק מהאמוציות שלו. כששורת הרווח מכתיבה הכל, הקשר עם הקהילה והזהות נשחקים. לעתים מה שנחסך ביוני חוזר בדצמבר עם ריביות.

גם בקיץ הקודם שילמה מכבי את מחיר הנוקשות: גבי קניקובסקי יצא לפרנצווארוש ללא תמורה אחרי שהמועדון לא הסכים לשדרג, וכעת חזר בתנאים יקרים יותר ובתוספת פיצוי לקבוצה ההונגרית. יחד עם צירוף מגן בן 34 מריינג'רס והחזרת פרץ, הטראפיק הנכנס מרשים על הנייר – אבל התזמון מספר סיפור אחר. סוגיות שהיו צריכות להיסגר ביוני נמרחו לספטמבר, והכנה לאירופה התקלקלה בדרך. המקום הראשון לא תמיד מצליח למסך את הלקחים האסטרטגיים.

השורה התחתונה במכבי תל אביב פשוטה וקשה כאחד: מודל מבוסס מענקים לשחקני שלד בני 30 ומעלה יכול להיות נכון חשבונאית, אבל דורש רגישות, אבחנה בין שחקני רוטציה לעוגנים, ובעיקר הכרעות מוקדמות. כשעמודי התווך מתנהלים מול המועדון דרך מו״מ מתגלגל ומתוקשר, היציבות נשחקת, חדר ההלבשה מרגיש פחות מוגן ותכנון ארוך טווח נפגע. עכשיו זה עובד, אבל המתח המבני כאן כדי להישאר אם לא יתבצע כיול עדין.

מעבר לכביש, הפועל תל אביב מציגה תמונת ראי אחרת לגמרי של קהילה וזהות. סתיו טוריאל ספג אש כבדה ברשתות אחרי החמצת הפנדל, אבל השיח סביבו משקף לא רק תוצאה – אלא תחושת בגידה על רקע רצונו לממש הצעה מלצ'ה בסרייה A. קהל הפועל חשדן כלפי אופורטוניזם, ועדיין צריך לזכור את נקודת המבט של השחקן: בן 25 וחצי, מסלול קריירה לא שגרתי, והזדמנות שעלולה שלא לחזור. האחריות על המועדון היא לאזן בין חלום לגיטימי של שחקן להכנסות ראויות לבין מטרות העונה. תחושת הבטן של אוהדים מובנת, אך לא תמיד הוגנת.

בצד הצהוב־שחור של השרון, מכבי נתניה מצאה היהלום התורן: מתיאוס דאבו פתח עונה בקצב של מכונה – מהירות, סיומת, שבעה שערים בשבעה משחקים בכל המסגרות. אבל לנתניה, כמו לכל קבוצת דרג שני, יש תקרת זכוכית אכזרית: כל כוכב הופך לסחורה מבוקשת ברגע שמדיניות הסקאוטינג פוגעת. דניאל דאפה, מאור לוי, עוז בילו – הרשימה מתארכת, והטלפונים לסוכן זיו שטרנברג לא מפסיקים לצלצל. בעלי המועדון רוס קסטין הכריז על חזרה לגדולה ועל תכנון להרחבת האצטדיון; ההצעות הגדולות יעמידו את ההצהרות במבחן המציאות.

על הדשא, רוני לוי יצר בנתניה קבוצת מעברים קטלנית שיודעת לחדד יתרונות מול הגנות כבדות. מול בית"ר ירושלים זה נראה כמו שיעור בקונטרה־אטאק. המבחן הבא יהיה מול יריבות קלילות ומהירות שינטרלו את השטחים הפתוחים. אם דאבו וחבריו יישמרו עד ינואר, נתניה יכולה לסמן טופ 4 ואירופה; אם לא – על ההנהלה מוטלת חובת השמירה על עמוד השדרה התחרותי כדי לא להתרסק על הקו.

בצפון, מגיעה מילה טובה של כבוד לשי ברדה. עירוני קריית שמונה פותחת עונה רביעית ברציפות עם אותו מאמן – מראה נדיר במועדון שחילק קרדיטים למאמנים בקצב מסחרר בעשור שקדם לו. ברדה העלה את הקבוצה חזרה לליגת העל, בנה סגל צעיר שמודע למקומו בשרשרת המזון, ומאז ה-7 באוקטובר משחק למעשה ללא בית אמיתי. זו קבוצה שעושה יותר עם פחות, בסבלנות, בלי אגו מיותר. הדמיון למסלול של זיו אריה בהפועל ירושלים טבעי: אנשי מקצוע שצמחו בנוער, קיבלו את הקבוצה הבוגרת ובנו דרך. כשחושבים קדימה על נבחרות צעירות ועל אקדמיה למצוינות, אלה הטייפקאסט של המאמנים שצריכים לקבל קדימות.

בדרום, הפועל באר שבע משיגה נקודות בעיקר דרך מומנטומים קצרים וטיפות מזל גדולות בפתיחת העונה, כשהקבוצה עדיין מתמודדת עם השלכות ההרחקות מגמר הגביע. שער אישי של עמית אוחנה ועוד כדור חופשי שזכה לביצוע ניצחון דרמטי מול הפועל רמת גן נתנו אוויר, אבל כבר מולה ניצבת הפועל חיפה שתבחן עד כמה הקבוצה מגובשת באמת. אולי זה אפילו בריא: אחרי מפח הנפש במוקדמות אירופה, דווקא שחקני הסגל הרחב שומרים את ב"ש בטופ עד שהכוכבים יחזרו לקדמת הבמה. בשורה התחתונה, תבנית התקפית עקבית היא חובה מיידית.

בסיכום, הטבלה מחמיאה לכמה מועדונים, אבל המציאות שמתחת לקו האפור צריכה להדאיג לא פחות: חיסכון ללא רגישות עלול להפוך לחשבון גדול יותר בהמשך; קהילות דורשות שקיפות וכבוד; קבוצות דרג ביניים חייבות להכריע בין פרויקטיות להכנסה חד־פעמית; ומאמנים בפריפריה מוכיחים שוב שסבלנות מניבה יציבות. הליגה מאזנת בין החלטות הנהלה קשות לבין רגעי כדורגל מהנים, ודווקא עכשיו, כשספטמבר דחוס ברכש וברעשים, מי שינהל נכון ינצח גם באוקטובר ובנובמבר.