מכבי תל אביב בקיץ סוער: סימני שאלה סביב גולדהאר, סגל חסר ולחץ אירופי

אפילו ידיעה קטנה על מעבר של שחקן שולי ממכבי תל אביב להפועל באר שבע – יונס מלדה – הספיקה כדי להקפיץ את העצבים בקרב אוהדי הצהובים. זו לא השורה התחתונה המקצועית של מלדה שעמדה כאן למבחן, אלא האקלים סביב קריית שלום: קיץ מבולגן, חרב הדחה מאירופה שמרחפת מעל, יריבות שמאותתות על התחזקות, ובעיקר תחושת אי-ודאות באשר לכיוון ולכוונה של הבעלים, מיטש גולדהאר. כשבית"ר ירושלים משדרת עוצמה, כשבהפועל באר שבע מדברים על אופק אירופי גבוה וכשבצד האדום של תל אביב יש תחושה של תנופה – כל פיסת מידע נוגעת ישירות בעצבים החשופים של הקהל הצהוב.

במרכז השיח נמצא גולדהאר. 17 שנים הוא האיש שהציב את מכבי תל אביב בפסגה של הכדורגל הישראלי, אך לאחרונה הוא רחוק פיזית: לא נכח בגמר הגביע מול הפועל באר שבע, לא הגיע להרגיע את הסערה סביב ז'ארקו לאזטיץ', ואף דילג על מחנה האימונים בסרביה – אירועים שבעבר הקפיד להיות נוכח בהם. אפילו היעדר ברכה רשמית של המועדון לרגל יום הולדתו עורר סימני שאלה בקרב אוהדים. במסיבת העיתונאים האחרונה בקריית שלום ניסו ג'ק אנגלידיס וסטיבן ונהרן להפיג חרדות: לדבריהם, גולדהאר מעורב בכל פרט, מאשר כל מהלך מקנדה, וממשיך לדחוף לתארים. אלא שבשטח, ההחלטות נראות איטיות, והזמן דוחק.

בחלון ההעברות הנוכחי ניכרת תנועה, אך לא בהיקף לו פיללו האוהדים. דן גלזר חזר – צעד מבורך אך בודד בגזרת הישראלים. מנגד, דור פרץ קיבל את החוזה לו היה זקוק כדי להישאר, והמועדון מינה מנהל מקצועי בעל קבלות שהוביל מועדון לאליפות בהונגריה – מהלך מבני שמאותת על כוונות לטווח ארוך. בחזית ההתקפה הוחתם חלוץ סלובני שעלותו הוערכה בכמיליון יורו, צעד שמלמד שלא הכול תקוע. ובכל זאת, האמירה של ונהרן כי ייתכן שמספיקים שני שחקני רכש נוספים זעזעה רבים בקהל: התחושה היא שהסגל עדיין רחוק מלהיות שלם, בוודאי כשמטרות אירופיות עומדות על הפרק וכאשר היריבות משדרות תיאבון.

בגזרת הסגל נשארו לא מעט סימני שאלה. סביב רוי רביבו שורר ערפל מקצועי-חוזי, טייריס אסנטה מוזכר כמטרה אך העתיד סביבו אינו סגור, ושמות כמו איסוף סיסוקו או הליו וארלה נעים בתווך שבין משא ומתן לשמועות – הכול קיים אך שום דבר לא חתום. מצב כזה מייצר חוסר שקט מובנה: קשה לבנות הרכבים, קשה להתכונן טקטית, וקשה עוד יותר לייצר ודאות אצל שחקנים שנשארים בסגל מבלי לדעת מי יצטרף ולאיזה תפקיד.

לתוך המשוואה הזו נכנס המאמן הטרי, קני מילר. הסקוטי קיבל לידיו פרויקט צהוב באמצע צומת מורכב, כשגם סביבו נבנתה כוורת מקצועית רחבה כדי לתמוך בו. אך הפתיחה לא הייתה פשוטה: מול צסק"א סופיה הוצבה מכבי תל אביב בסיטואציה לא אידיאלית – רביבו לא עמד לרשותו, אסנטה טרם שוחרר סופית לקבוצה ואסטר סוקלר עדיין לא נכנס לקצב. התוצאה הייתה סנוקרת מקצועית מול יריבה שמכבי רגילה לראות כעדיפה עליה. כעת מחכה לוגאנו, שפתחה מצוין את העונה בשווייץ, והחשש ממסע אירופי קצר – אולי קצר מדי – הופך ללחץ מוחשי. אחרי עונה קודמת שנפתחה בהבטחות, הפעם שולטת תחושה של זהירות, אם לא של דאגה ממשית.

גם מזל לא ממש חייך לצהובים: הפציעה של כריסטיאן בליץ' טרפה את הקלפים. אחרי השקעה לא קטנה בשחקן שהמועדון האמין שיביא שינוי, מתברר שככל הנראה לא יהיה זמין עד סביב נובמבר. במקביל, המערכת צריכה לקבל החלטות בגזרת הזרים: יון ניקולאסקו וקרווין אנדרדה טרם מצאו קבוצה להשאלה, וכל עוד לא יתפנו משבצות – קשה לצרף זרים חדשים. לצד זה, עסקה משמעותית לשוק האמריקאי הכניסה לקופה כשישה מיליון דולר; באופן טבעי, הקהל מצפה לראות את הכסף מתורגם לעומק איכותי בסגל, בוודאי לפני מוקדמות אירופה והישורת האחרונה של חלון ההעברות.

מכבי תל אביב מזכירה לא פעם שהכול בטיפול ושתוך זמן קצר ייראו התוצאות, והאמת היא שהשעון עוד לא צלצל לסיום: החלון פתוח לפחות לעוד חודש, והאפשרות לתקן קיימת. עם זאת, בפעם הראשונה בעידן גולדהאר עולה סביב המועדון פחד אמיתי שלא להיות אפילו בשלישייה המובילה. האוהדים, מצדם, מילאו את בלומפילד ורכשו מנויים במספרים נאים, מפגינים סבלנות יחסית ומבקשים לראות מעשים: הכרזות מתורגמות לרכש מדויק, לסגל מאוזן ולתכנית פעולה ברורה. אם יגיעו החלטות חדות – חיזוק נקודתי, פתרון לגזרת הזרים, בהירות סביב שחקני המפתח ותמיכה פומבית של הבעלים – אפשר עדיין להפוך את הנרטיב ולהחזיר את הביטחון. עד אז, העשן הצהוב ימשיך לרחף מעל קריית שלום.