המבחן של הפועל ירושלים: סגל מחודש, גישה התקפית וקרב על היציבות

הפועל ירושלים פותחת הערב עונה חדשה כשהיא עומדת בפני אתגר מקצועי וזהותי משמעותי. אחרי שבע שנים רצופות תחת זיו אריה, ליאור זדה—שקיבל את המושכות והצליח להשאיר את הקבוצה בליגה בעונה שעברה—ממשיך קדימה עם אשראי מחודש והכוונה ברורה: לעשות ריסט למבנה הסגל ולנסות להתקיף יותר. יחד עם המנהל המקצועי שי אהרון הונחה תבנית פעולה שונה, שמבוססת על תחלופה רחבה של שחקנים ושינוי גישה על כר הדשא.

זהו מהלך אמיץ, אולי מתבקש. בשנים האחרונות ביססה הפועל ירושלים את עצמה כקבוצה ממושמעת ומאורגנת, אך גם כזו שמתקשה לייצר מסה של מצבים ולהרים מספרים בחלק הקדמי. הקיץ הנוכחי הביא איתו פרידה משחקנים שהיו עוגנים בסגל ובחדר ההלבשה—גיא בדש, אווקה אשטה, מתן חוזז, דומג'וני, הראל שלום, רקוניאץ', סדריק דון (שעזב כבר בינואר) וכמובן ג'ון אוטומאו שנמכר לריימס—ובמקומם אמורים להגיע ולהתייצב שחקנים שייתנו תוקף לרצון לשחק חיובי והתקפי יותר. זו אינה משימה פשוטה, ודאי לא במציאות תקציבית שמכריחה דיוק מקסימלי בכל החתמה.

בינתיים נראה כי עוד חסר להפועל ירושלים לפחות שחקן אחד שיכול “לסחוב על הגב” ברגעי מפתח. המועדון עדיין מתכנן לצרף חלוץ טבעי, בתקווה שיעניק עומק, נוכחות ברחבה ויעילות מול השער. ויטלי דמשקאן מסומן כהימור איכותי שיכול להשתלם, עומר אבוהב אמור להוסיף אנרגיה ועומק, לי און מזרחי ועידן כהן צפויים לייצר תחרות בריאה באגפים, וסאני הצעיר שחזר מרמת השרון מעניק עוד אופציה מקומית עם תיאבון לדקות. בקישור, טיהי טרם נכנס לקצב שהוא יכול לתת, אך בונים עליו לטווח בינוני-ארוך, בין אם כמאזן אגרסיבי ובין אם כזרז דינמי בין הקווים.

לקו הקדמי מצטרף גם שראני זוברו, הזר הגנאי-טוגולזי בן ה-26, שמגיע עם ציפיות גבוהות אחרי שנים בסגל של סלובן ברטיסלבה. הוא לא שיחק רבות בעונה האחרונה ולכן יידרש זמן התאקלמות, אך בתיאוריה אמור להעניק מהירות, פריצות לעומק ואיום ישיר מהכנף השמאלית—בדיוק מה שחסר לקבוצה שמבקשת להיות נועזת יותר בשליש האחרון. בהפועל ירושלים מבינים שהעונה נדרשת תרומה משמעותית יותר מהזרים; זוברו הוא אחד המועמדים המרכזיים לספק אותה.

מעבר לשמות, השינוי העמוק יותר הוא רעיוני: ליאור זדה מבקש קבוצתיות אינטנסיבית, ריצה לעומק, יותר אחריות התקפית מהאגפים והצטרפות של שחקני קישור לרחבה. זה דורש זמן ודיוק—תיאום בין קווי הלחץ, תנועה מסונכרנת בלי כדור והתאמות בין פרופילי השחקנים. כשמחליפים חלקים גדולים בסגל, הכימיה לא נוצרת בן לילה; ליריבה הראשונה אולי יהיה קל יותר לפענח חורים רגעיים, אבל אם ירושלים תדע לשמור על סבלנות ותהליך, היא עשויה להרוויח קבוצה אקטיבית יותר שמייצרת מצבים ולא רק מגיבה אליהם.

מנגד, המציאות התקציבית נותרה חדה וברורה. תקציב שכר השחקנים של הפועל ירושלים מהנמוכים בליגה, והמודל הכלכלי מחייב יצירתיות תמידית—איסוף מציאות, קידום צעירים מקומיים, מתן הזדמנות לזרים צעירים והזמנת שחקנים שמחפשים בית אחרי קיץ שאולי לא הסתדר. זדה הוא איש מערכת, מכיר היטב את המסגרת ואת המגבלות, ולא ידרוש מה שאין למועדון יכולת לספק. ועדיין, בתוך האילוצים, עקומת הלמידה חייבת להיות מהירה—בטח בבית מול יריבות ישירות לתחתית, שם כל נקודה מייצרת אוויר.

ברקע לכל אלה מרחפת שאלה מערכתית רחבה יותר: התרומות והסיוע ההיקפי למועדון קטנו, כמעט כל עונה נפתחת עם גירעון, והפערים מול מועדונים שמוזרם אליהם הון מהיר ובעלים אגרסיביים מורגשים. חלק מהמתחרות בליגה, וגם כאלה ששמן עלה לאחרונה בהקשרים שאינם דווקא של ניהול מוקפד (ולא רק טבריה), מתחילות את המרוץ בעמדת זינוק נוחה יותר. בהפועל ירושלים מצהירים שעקרונות של ניהול תקין אינם לוויתור—אלא קיר שעליו בונים מועדון בר-קיימא—אך ברור שערך העקרונות נבחן גם ביכולת להישאר בליגה שנה אחר שנה.

כך או כך, ירושלים של 2024/25 תצטרך לגלות משהו אחר כדי לשרוד—ולא רק לשרוד, אלא גם לייצר מסגרת משחק שתשכנע קהל ושחקנים כאחד. כדי שזה יקרה, הזרים חייבים לפגוע, ההחתמה בעמדת החלוץ צריכה להיות מדויקת, והשילוב בין הצעירים לוותיקים חייב להניב קצב, אגרסיביות ותכל'ס מול השער. אם זדה ואהרון יצליחו לחבר את הפאזל בזמן, ההימור על שינוי כיוון עשוי להפוך לבסיס לשקט מקצועי. אם לא—העונה עלולה להפוך שוב למסע הישרדות מתיש בקצוות הטבלה. כרגע, האתגר ברור, האחריות מוגדרת, והכדור אצל ירושלים.