כשיש שחקן כמו ברוניניו: מכבי חיפה מנצחת, אבל הבעיות המערכתיות לא נעלמות

בסמי עופר, מול יותר מ-24 אלף צופים, מכבי חיפה השיגה ניצחון 1:2 על הפועל פתח תקווה – תוצאה שמצד אחד מחזירה לה קצת אוויר, אך מצד שני משאירה סימני שאלה כבדים על הדרך, הסדר וההתאמה בין השיטה לסגל. על המגרש היה ברור דבר אחד: כשיש לך שחקן כמו ברוניניו, המסוגל להכריע משחקים כמעט לבדו, לפעמים הכישרון הפרטי מכסה על ליקויים קבוצתיים. זה לא חייב להימשך כך, ובכל זאת מול יריבה אמיצה שהציגה תכנית משחק ברורה, היתרון האינדיבידואלי הכריע.

הפועל פתח תקווה הגיעה ללא רגשי נחיתות. שלושה בלמים, תנועה חכמה בין הקווים, ואומץ לצאת מהר קדימה גם אחרי שחטפה שער פיגור. היא אפילו החמיצה פנדל, ספגה, אבל לא נשברה: למשך כרבע שעה במחצית השנייה מכבי חיפה כמעט שלא נגעה בכדור. הלחץ, המרווחים המדויקים באגפים והיכולת להניע מהר את הכדור קדימה הביאו לשוויון מוצדק, והתחושה הייתה שהאורחת לא מסתפקת בנקודה ומחפשת את המהפך. אלא שאז נכנס לתמונה אותו פער איכותי שמסוגל לשנות נרטיב שלם – ברוניניו.

הברזילאי הוא פליימייקר 10 קלאסי: תנועה נכונה בין הקווים, עצירה נקייה שמייצרת יתרון מיידי על השומר, הובלת כדור בנגיעה, אחד על אחד אפקטיבי ובעיטה חזקה מדויקת לשער. הוא אמנם אוהב לנדוד שמאלה כדי לפתוח לעצמו את הרגל החזקה, אבל עושה זאת בחוכמה ובתזמון. תחילה בישל בצורה נהדרת לנובאקוביץ', שסיים כמו חלוץ גדול, ובהמשך, כשמכבי חיפה הייתה צריכה מישהו שייקח אחריות, הוא שחרר פצצה לחיבורים שסגרה עניין. זו כבר לא הופעת בזק מקרית – זו פעם שנייה שהוא מכריע משחק בסמי עופר, והציפייה ממנו רק תגדל. למי שמביט בו מקרוב נחשפת חבילה שלמה של כלים התקפיים; עכשיו צריך להעמיד לידו מערך ושחקנים שמדברים את אותה שפה.

ומכאן לשורש הבעיה: השיטה. על הנייר 3:4:3, בפועל מבנה לא מסודר ולא מאורגן שמותיר חורים תפקודיים. שלושה בלמים שלא תמיד מייצרים יתרון בהנעת כדור, אגפים שלא מספקים רוחב איכותי והיררכיית תפקידים שאינה עקבית. צונאמי מתקשה ליזום קדימה ומעדיף את המסירה הבטוחה לאחור, מה שמאט את הדינמיקה. בצד ימין, סדריק דון נדרש לכסות מסילות שלמות אך תוצריו ההתקפיים דלים מדי ביחס לנפח הריצה. מנגד, יילה בטאיי נקרע פיזית כדי לסגור את המטרים הארוכים שנפתחים בעורף, ופערי המרחק בין הקווים הופכים כל אובדן כדור למסוכן.

דווקא הפועל פתח תקווה, עם אותו מערך בסיסי של שלושה בלמים, הראתה כיצד אפשר להיראות מחובר יותר: יציאות מתוזמנות של הבלם הימני, כניסות אגרסיביות לקו האמצע, והכי חשוב – תבנית התקפה ברורה שמזהה היכן להכאיב. מכבי חיפה, לעומתה, נשענת יותר מדי על רגעי הברקה ופחות על מכניקה קבוצתית מובהקת. כאן נכנסת גם האחריות של ברק בכר: קבוצה עם שאיפות צמרת לא יכולה להסתפק באלתורים. אם זה 3:4:3 – המגנים חייבים לצאת יחדיו בתיאום, תוך סגירות עומק של הקשרים. אם זה משתנה ל-4:3:3 במהלך, צריך לראות התאמות בזמן אמת ולא פערי תקשורת שמבלבלים את כולם.

קשה להתעלם מהאווירה ביציעים. שריקות הבוז לחילופים מספרות על קהל שמרגיש שהסך הכולל לא מתקדם. סילבה קאני נכנס למרות משחק קודם חלש, ובאופן אירוני מצא עצמו עם בישול – אך ההחלטה להקדימו על פני גיא מלמד נתפסה כמשדרת מסר בעייתי לסגל. מותר למאמן לטעות בבחירות, אבל חובה לשדר היררכיה ברורה והיגיון ספורטיבי כדי להחזיר אמון.

ברמת הסגל, המסר חד: מכבי חיפה חייבת להוסיף שלושה שחקנים ברמת השפעה מיידית. אם פדרו ברזאו יצליח לתרום בהיקף שראינו מנובאקוביץ' – ובעיקר להכניס עומק, מהירות והבנת תנועה סביב ברוניניו – אפשר יהיה לבנות תשתית התקפית יציבה יותר. עדיין, בלי התאמה נכונה בין פרופילי השחקנים למבנה, גם רכש איכותי ייראה ממוצע. זה המקום של הצוות לבחון מחדש את דפוסי הלחץ, את המרחקים בין הקווים ואת דפוסי הרוחב כדי לשחרר את הקבוצה מהתלות המוחלטת בהברקות.

מבט לרוחב הליגה מחדד את הדחיפות: נדמה שיש 4-5 קבוצות שמקומן בפלייאוף העליון כמעט מובטח, והמאבק על הכרטיס הנוסף יהיה צפוף. כדי להישאר בתמונה, מכבי חיפה צריכה להפוך את הניצחונות מהסוג הזה להרגל – אבל לא על בסיס מזל או גול בודד של גאונות, אלא מתוך דפוסי משחק משודרגים. אחרת, גם אם יגיעו עוד שלוש נקודות פה ושם, המגמה הכוללת תגרור אותה למקומות 7-9, במקום יעד חמש הגדולות שמתחייב משאיפות המועדון.

בסופו של ערב, צריך להגיד את האמת הפשוטה: ברוניניו הציל את מכבי חיפה ממשחק שהתבשל לכיוון בעייתי. זה כוחו של שחקן על – להכריע גם ביום שבו המערך חורק. אבל כדי שהמועדון יתקדם מעבר לשכבת האילתור, חייבים לנסח מחדש את הזהות: להחליט איפה מרוויחים יתרון מספרי, מי נותן עומק, איך משחררים לחץ ראשון, ואיך אוטמים את האגפים כך שלא כל התקפת מעבר תמצא מרחבים. עם שדרוג טקטי מדויק וקצת שקט סביב ההרכב והחילופים, למכבי חיפה יש את חומר הגלם – ובראשו ברוניניו – להפוך את העונה למשהו אחר. בלעדיהם, גם הכישרון לא יוכל לחפות על כל הפערים לאורך זמן.