לא מפחדת מהדרך הארוכה: הפועל תל אביב מכוונת גבוה – בדרך שלה

ביום חמישי (21:30, ספורט4) הפועל תל אביב תעמוד לאתגר הגדול ביותר שלה בקיץ האירופי המרשים – מפגש חוץ בברגמו מול אטאלנטה, ולאחריו גומלין בהונגריה. יחסי הכוחות ברורים, אבל בחדר ההלבשה האדום אין מקום לנסיגה מנטלית: אחרי 12 שנות היעדרות מאירופה, ובתום הדחה מפתיעה של לודוגורץ בדרך לפלייאוף הקונפרנס ליג, נוצרה תחושת מסוגלות שמזינה את האמונה שאפשר לחלום בגדול. הכדורגל נבנה על רגעים שמאתגרים את ההיגיון, והפועל תל אביב מגיעה לשני המשחקים האלה כשהיא חדה, ממושמעת וקבוצה שמבינה איך לנצח גם בקטנות.

ועדיין, באדום מזכירים לעצמם: אירופה תיגמר, והדבר המרכזי הוא הליגה. העונה שעברה סימנה תפנית – העולה החדשה ששמה לעצמה יעד ריאלי של פלייאוף עליון וניצחון בדרבי, עמדה במטרות ואף יצרה תיאבון לעוד. הקיץ בבלומפילד כבר מרגיש אחרת: כ-18 אלף מנויים לא מגיעים בשביל “עוד עונה טובה”, אלא עם ציפייה אמיתית לראות קבוצה שמסוגלת להיאבק בצמרת עד הסוף. זהו שינוי תודעתי, אבל גם מבחן עקביות.

התוכנית המקצועית אחרי 2023/24 הייתה ברורה: לשמור על השלד, לדייק את הסגל עם שניים-שלושה שחקנים שייקחו אותו מדרגה. העזיבה של שחקן מפתח בקו הקדמי פתחה חור שדרש התאמות – צעיר זר שנחת העונה עוד עובר תהליך הטמעה, והצוות המקצועי בונה אותו בזהירות כדי שיתאים לשיטה ולמהירות קבלת ההחלטות שנדרשת בליגת העל. המטרה: לא לאבד את הזהות רק כדי לסמן וי על רכש נוצץ.

דווקא מבפנים מגיעה בשורה התקפית זהירה: הקשר מאחורי החלוץ נראה בשל יותר, עם תנועה חכמה בין הקווים ותרומה לעבודת הלחץ. במקביל, עמרי אלטמן – שסומן לפני שנה כמי שעלול להישחק מתדמית ואכזבות עבר – הפך לעוגן מנהיגותי שמרים סביבו שחקנים, ומציג קילוף שכבה אחר שכבה של אחריות במאני-טיים. זו לא רק סטטיסטיקה, זו נוכחות שמייצבת משחקים כשהדופק עולה.

הכוח הגדול של האדומים בקיץ האירופי הוא משחק ההגנה. אסף צור נמצא בתקופה יציבה במיוחד, וניכר שהעמדה מולו מאוישת בביטחון שמחלחל לקו האחורי. הציוותים במרכז ההגנה הפכו לקוהרנטיים, קווי ההנחיה ברורים, ושחקני קו שמאל וימין מוסיפים גמישות – אם בצימוד נכון של צד חזק בהגנה, ואם ביציאה מדודה קדימה. השורה התחתונה: גם כשהחלק הקדמי לא בוער, הפועל תל אביב מקשה על היריבה לפתח משחק, סוגרת מרכז, וחותכת קצבים בדרך להרוג משחקים.

עם זאת, הליגה תציב אתגר אחר: פחות מרחבים במעברים, יותר בלוקים נמוכים והגנות צפופות שיאלצו את האדומים לייצר פתרונות בשליש האחרון. ההבדל בין סף איכות במתפרצות לבין פירוק קו ארבע או חמש סגור הוא לא רק ברגליים – הוא בתזמון, בסבלנות ובדיוק במסירה האחרונה. זו הסיבה שבמועדון מבינים שהשיפור ההתקפי השיטתי הוא מפתח – לא רק ניצוץ חד-פעמי באירופה.

בחלק הקדמי עוד מחכים לתשובות: שחקן כנף שלא מצא יציבות יצטרך להכריע אם הוא חלק מהפאזל בריצה ארוכה, והטמעתו של שחקן החיזוק הזר תקבע אם עומק הרוטציה מספיק כדי לעבור עונה שלמה בקצב גבוה. בתוך זה, יש גם נקודות אור – שחקנים שספגו ביקורת בתחילת הדרך ותרמו שערים או רגעים מכריעים בגביע הטוטו ובאירופה, מייצרים תחרות בריאה ושומרים על מתח מקצועי באימונים.

בקו האחורי-שמאלי, דורון ליידנר עוד חייב לעצמו עונה שלמה רציפה שתאשרר את האמון בו ותצדיק החלטות עתידיות. כשהתחרות הישירה לעמדה לא בהכרח נוכחת במלואה, רמת היציבות האישית תהיה קריטית – הן כדי לייצר יתרון התקפי בקו, והן כדי לשמור על קו הגנה מאוזן מול יציאות קדימה. זהו מבחן בגרות אישי שיכול להפוך את האגף למנוף התקפי משמעותי.

קו הקישור ההגנתי של האדומים עשה קפיצה בהבנת מרחבים: הצבת דו-ציר קשוח מול יריבות אירופיות סגרה נתיבי עומק וניתקה חיבורים בין קישור להתקפה. בליגה, אותה אינטנסיביות חייבת להתלוות ליצירה – חילוץ גבוה שמיד הופך למסירה חדה קדימה, ולא לספירה לאחור של שניות עד שהיריבה מסתדרת. כאן יימדדו גם תרומתם של שחקני קו שני בכניסות מאוחרות לרחבה.

הניהול המקצועי בקיץ הזה נשען על עקביות יותר מאשר על רעש: במקום מהפכה – חידוד. שמות כמו שחר פיבן מצטרפים לשדרה ישראלית שמכירה את הקצב, והשלד המקומי מקבל קדימות באמון. ההימור האמיתי של הפועל תל אביב הוא על הדרך: לפתח מבפנים, לאפשר לסגל שגדל בשנה האחרונה להמשיך להתחזק, ולהוסיף את חלקי הפאזל המדויקים במקום לשנות תמונה בכל חלון.

הסיפור האדום של קיץ 2024 עד כה הוא איזון בין אמביציה לסבלנות. המועדון כבר הוכיח שיכול להתמודד מול יריבות איכותיות באירופה, אבל הכותרת תיכתב בליגת העל – איפה שמספר נקודות קטנות באמצע דצמבר עושות לפעמים את ההבדל בין חלום לתואר. הפועל תל אביב לא ממהרת לקיצורי דרך: היא יודעת מה היא רוצה להיות, מחויבת לעקרונות הלחץ, המשמעת והעבודה הקבוצתית, ומנסה לצרף אליהם עוד שכבת חדות מקדימה. אם תמצא את האיזון בזמן, היא תישאר בצמרת זמן רב יותר. אם לא – היא תתעקש להישאר נאמנה לשיטה, בידיעה שזה המסלול שבסופו אפשר להיאבק על אליפות.

מול אטאלנטה, זו תהיה בראש ובראשונה בדיקה של סטנדרטים – כמה רחוק אפשר ללכת מול קבוצה מאומנת ומהירה, וכמה עמוק אפשר לשאוב ביטחון מרגעים קטנים של הצלחה גם בלי עליונות בכדור. אחר כך תחזור הליגה, ושם ייחתמו הסיפורים הגדולים. להפועל תל אביב יש דרך; עכשיו המטרה היא להפוך אותה לתוצאות שבוע אחרי שבוע.