בלי שני שחקני המפתח שעזבו: סיכום קיץ ההעברות של עירוני קריית שמונה

עירוני קריית שמונה פותחת את העונה כשהיא שוב רחוקה מהבית: שנה שלישית ברציפות באצטדיון נתניה, ואת אימוני הפתיחה קיימה בשפיים—תמונת מצב שאינה אידיאלית עבור מועדון מצפון הארץ ואוהדיו. ובכל זאת, במועדון מסרבים להתקרבן. מערך מצומצם אך מסור של בעלי תפקידים—מהמנכ"ל יוסי אדרי, דרך הסמנכ"ל עדי פרג', ועד לצוות המקצועי—ממשיך להחזיק את המערכת מלוכדת, ותוצרי העבודה ניכרים גם על הדשא.

העונה החולפת הייתה בסך הכול מוצלחת: ק"ש אמנם לא העפילה לפלייאוף העליון, אך סיימה במקום השביעי וחיזקה את המיתוג שלה כמעצמת פיתוח שחקנים. הדפוס הזה חזר גם בקיץ: לאחר שבאמצע העונה שעברה נפרדה משחקנים כמו סקו באנגורה ומוחמד אבו רומי, הקיץ איבדה שני עוגנים התקפיים—כריסטיאן מרטינס שנמכר לסלובן ברטיסלבה, ויאיר מרדכי שעבר למכבי חיפה אחרי עונת פריצה מרשימה.

מי שיצטרך לחבר מחדש את החלקים הוא המאמן שי ברדה, שפותח את עונתו הרביעית במועדון וכבר מזוהה עמוקות עם הפרויקט המקצועי בקריית שמונה. תחת ידיו פרחו בשנים האחרונות לא מעט שחקנים ונמכרו, ועכשיו הוא מתבקש לבנות מחדש חוליית התקפה תכליתית—ללא שני סקוררים משמעותיים שעזבו. האתגר ברור: לתרגם את עקרון "לשחק כדורגל" שהוביל מאז הגעתו—למספרים.

במרכז התמונה עומד מצבו של אדריאן אוגריסה. לאחר קיץ מבלבל במקצת, הפרואני—סגן מלך השערים בעונה שעברה עם 18 כיבושים וניסיון עד המחזורים האחרונים לקרוא תיגר על תואר מלך השערים—נראה כי יישאר במועדון. הוא כבר חזר לארץ והספיק לכבוש, וצפוי לשוב ולהיות הנקודה היציבה בהתקפה. כדי לאזן את הירידה בייצור השערים לאחר עזיבת מרדכי ומרטינס, יידרשו גם שני שחקני הכנף רופאט אבדולאזאדה ואמאדו סנייה לספק יחד דו־ספרתי של שערים.

עוד שם שמצפים ממנו להמשכיות הוא אריאל שרצקי, שכיכב בעונה שעברה ומגיע כעת עם רף ציפיות גבוה. מעבר לכך, לק"ש יש קלף משמעותי בחוליית ההגנה: זו רצה כמעט במלואה זו השנה השנייה ברציפות, והחיבור והניסיון כבר ניכרו במשחקי גביע הטוטו, שם הקבוצה הציגה יציבות ושליטה לאורך שלב הבתים.

בגזרת הסגל, רשימת הנכנסים כוללת את ניקולה ג'ורקוביץ', שון עדרי, שי סבח, אלכסנדר סולה, טאלס קוסטה, רופאט אבדולאזאדה, אוואג'ו אספה, אמאדו סנייה, מור סימן טוב וניב גבאי. מן העבר השני עזבו אביב אברהם, ינון אוחנה, יאהו אקה, יאיר מרדכי, כריסטיאן מרטינס, עילאי בן דוד, ליאל דרעי (סיים השאלה), מתן זלמנוביץ', מור סימן טוב (סיים השאלה), עלי מוסה, פרננדו פאצ'קו ובילאל שאהין. זו רשימה שמספרת את סיפור הקיץ של ק"ש: תנועה ערה משני הצדדים, כאשר האתגר המרכזי הוא לייצר עומק תחרותי—במיוחד בספסל—לצד שלד קבוע בהרכב.

במועדון מצביעים גם על כמה נקודות כובד שאינן מקצועיות בלבד. התקציב לעונה, כ־30 מיליון שקלים כולל מחלקת הנוער, מחייב דיוק בבחירת זרים והטמעת שחקני בית. יתרה מזו, הריחוק הגאוגרפי מהעיר והאוהדים—שלוש עונות ללא בית אמיתי—מוסיף שכבה של קושי תפעולי ומנטלי, וזו משימה של ההנהלה והצוות להקטין את השפעתה עם ניהול יום־יומי הדוק.

עם כל האתגרים הללו, במועדון סימנו יעד ריאלי: עונה שקטה שמתרחקת מקרבות התחתית, ובמידת האפשר—התברגות באזור הפלייאוף העליון. כדי שזה יקרה, ברדה יידרש לשמר את זהות המשחק שהוטמעה תחתיו, לשלב במהירות את הרכש ולדאוג שמוקדי הכוח—ההגנה המלוכדת והחוד בראשות אוגריסה—יספקו יציבות ותפוקה מהרגע הראשון.

נקודת המפתח המקצועית טמונה בכנפיים: אם אבדולאזאדה וסנייה יתנו מספרים, ובמקביל שחקני המשנה יוסיפו רעב ותחרותיות, ק"ש תוכל לפצות על אובדן שערים של מרדכי ומרטינס. שמות שכדאי לעקוב אחריהם בהקשר זה הם שחקן הבית חלבי וקשר הרכש אספה—שניים שעשויים להעניק נפח התקפי מהספסל ולהרחיב את רוטציית הקישור והכנף.

ברדה עצמו, שהפך לדמות מרכזית במועדון, ממשיך להוכיח כי הוא יודע לנהל מחזורי בנייה מחדש תכופים. האמון שקיבל—על אף המרחק, הלוגיסטיקה והנסיעות הארוכות—מעיד על מערכת יחסים הדדית: מועדון שמאפשר למאמן לבטא את עצמו, ומאמן שמחזיר בתוצרים מקצועיים ובהשבחת נכסים. אם יש דמות המסמלת את השקט התעשייתי שקריית שמונה שואפת אליו—זו הדמות על הקווים.

בסיכום הקיץ, התמונה ברורה: קריית שמונה נפרדה משני עוגני התקפה כבדים, בנתה מחדש קו קדמי סביב אוגריסה ושחקני האגף, שמרה על שלד הגנה מחובר, והמשיכה לנהל מועדון יעיל תחת מגבלות תקציביות ותנאי ביתיות מורכבים. כעת מגיע מבחן היישום: להפוך את התכנון והאיזונים על הנייר לנקודות על הלוח, מוקדם ככל האפשר. אם זה יקרה, העונה יכולה להסתיים בדיוק כפי שמגדירים במועדון—שקטה, יציבה, ואולי עם בונוס קטן בצורת מאבק על מקומות 6–7.