הפועל באר שבע בונה על הוותיקים: ויטור, מרציאנו ופרץ ינהיגו בבאקו

ארבעה חודשים בלבד מפרידים בין ימי ההולדת של מיגל ויטור ואופיר מרציאנו – שניהם בני 37, שניהם סחבו על גבם קילומטרז' אירופי וניסיון של עונות גדולות ומכשולים לא פשוטים. עד לא מזמן, לא מעט סביב הפועל באר שבע היו מהמרים שזהו זמן הדמדומים של שניהם; שמרציאנו יישאר שוער גביע, שויטור אולי יסתפק בדקות פה ושם, ואולי אף יחשוב על סיום הפרק הישראלי. אלא שהקיץ הזה, ובעיקר בשבועות שהובילו למפגש הקריטי מול סבאח בבאקו, החזיר את המחוג אחורה – והעמיד את השניים בחזית הקבוצה רגע לפני ניסיון לרשום היסטוריה ולהבטיח השתתפות בליגת האלופות.

את הסמליות קשה לפספס: בסיום האימון המסכם באצטדיון טופיק בחרמוב, נעמד ויטור מול שלט הכוכבים של ליגת האלופות והביט בו כמה שניות ארוכות. 19 שנים חלפו מהופעתו הראשונה במפעל, כבלם צעיר בבנפיקה מול מילאן, ומאז הוא הפך בישראל לעוגן הגנתי שהשפעתו חורגת הרבה מעבר לטקטיקה. באר שבע נהנתה ממנו בתקופת האליפויות עם ברק בכר, והיא נשענת עליו גם כעת – כמנהיג שמחבר סביבו חוליה שלמה: לוקאס ונטורה שמביט בו כאח גדול, ופדרו אמאדור שהגיע הקיץ בין היתר בגלל הנוכחות של ויטור והיכולת שלו לייצב הגנה ולהרים סביבו את הרף. גם ההחלפה בעמדת המגן השמאלי – עזיבתו של הלדר לופז ובואו של אמאדור – מתיישבת על המשבצת של אמון במבנה שמוביל הקפטן.

על הקו השני של המשולש ניצב מרציאנו. שוער שהיה נדמה כי התקבע לשנים בתור מספר שתיים למשחקי גביע, ושבתרחיש לא מופרך היה יכול להמשיך ככלי משני מאחורי שוער ראשון כזה או אחר – בין אם ניב אליאסי או מרקו וולף. אלא שהקיץ הנוכחי סיפק לו הזדמנות – ועל המגרש הוא החזיר ביציבות, בהצלות גדולות וברוגע שמחלחל גם לחדר ההלבשה. מול המצלמות הוא לא פחות מרשים: בשבוע שעבר ניסח בקול צלול את מה שרבים במועדון חשו – שנעשה עוול לקבוצה כשהוגדרה בשנתיים האחרונות כ"קינגס קאנגווה ועוד עשרה". מרציאנו בחר שלא לשמור בבטן, והמסר שלו התיישב בדיוק על הדנ"א של חדר הלבשה שמאמין בעצמו ומתכנס למשימה, בלי רעשים מיותרים.

הצלע השלישית היא אליאל פרץ. עוד רגע בן 30, אבל נדמה שרק עכשיו הוא זוכה להכרה שמגיעה לו. במכבי תל אביב פספסו את הפוטנציאל, והקריירה שלו התפזרה לקבוצות אזוטריות יחסית עד שהגיע לפני כשנתיים לבאר שבע. איזי שרצקי רצה אותו מאוד לקריית שמונה והציע יותר מאלונה ברקת, אבל תחושת הבטן של פרץ שהשידוך עם רן קוז'וך בבאר שבע יביא פריחה – התבררה כנכונה. פרץ יצא מאימון באר שבע ונשאר להביט מקרוב ב-15 הדקות המותרות של אימון סבאח, תוך שהוא מקדיש רגע לשיחת וידאו עם אשתו ובנותיו כדי לחלוק איתן את המעמד. כששחקני סבאח חלפו על פניו, כמעט כל אחד מהם לחץ את ידו – כבוד שגרף בעקבות הופעה מצוינת שלו בשבוע שעבר.

הערב מחכה יריבה שמאמינה בעצמה. גם במראקנה, מול הכוכב האדום בלגרד, היו מי שסברו שלבאר שבע צפוי הר בלתי עביר – ובפועל התברר שהפערים ניתנים לגישור כששומרים על תכנית משחק ומשמעת. סבאח, בבית, משדרת ביטחון שהיא יכולה להפוך תוצאה. זו בדיוק הנקודה שבה ניסיון שווה נקודות: ויטור יודע לקרוא מומנטומים ולהציב את הקו האחורי נכון, מרציאנו מצטיין בניהול אזור הרחבה וברגעי לחץ, ופרץ – עם התנועה בין הקווים, הכדור השקט והמסירה הנכונה – מעניק לקישור את האיזון בין יציאה קדימה לסגירה אחורה.

מעבר לתרומה המקצועית, השלישייה הזו מספקת לקבוצה שכבת מגן מנטלית. הם קובעים את הטון באימון, בשיחות במסדרון ובחדר ההלבשה; הם מזכירים לכולם שהדרך עוברת בפרטים הקטנים – בסגירת פינה בכדור חופשי, בבחירת הרגע הנכון ללחוץ, ובחכמת משחק שמצמצמת טעויות. אתמול זה ניכר באימונים: ויטור מחבר את ונטורה ואמאדור לקו אחד, מרציאנו מדבר כל הזמן ודואג לצפיפות, ופרץ מדריך את חבריו היכן להניע סבלנות והיכן לעקוץ.

בצד השני ניצבת אווירה ביתית עוטפת, לחץ של קהל ומגרש שמחייב ריכוז מקסימלי בכל שנייה. באר שבע כבר הוכיחה שהיא יודעת להישאר נאמנה לעצמה במעמדים כאלה. כדי לשרוד את באקו, היא תצטרך לשחזר את אותם עקרונות – ובעיקר להישען על 104 שנות הניסיון המצטברות של ויטור, מרציאנו ופרץ. זה לא רק מספר; זו שכבת ידע שלמה שנצברה במסעות אירופיים, במשחקי עונה גדולים, בכאב של החמצות ובהצלחות קטנות שמרכיבות עונה גדולה.

באר שבע מגיעה למפגש הזה צנועה אך לא מתנצלת. עם קו אחורי שמסתמך על מנהיגותו של ויטור, עם שוער שמקרין שקט ועם קשר שהפך לעוגן יוצר ושובר קווים – המועדון של אלונה ברקת מביט קדימה אל חלום שמרחף מעליו כבר שנים. אם המשימה תושלם, תהיה לכך חתימה ברורה של הוותיקים – כאלה שלא מפחדים לקחת אחריות גם ברגעים שבהם האחריות שוקלת יותר. ייתכן שהערב ייכתב עוד פרק במסע האירופי של הפועל באר שבע; אם זה יקרה, הוא יישא את שמותיהם בחזית, לא רק בגלל היכולת, אלא בזכות ההשפעה שמסביב – על חבריהם לקבוצה, על היריבה שממול ועל כל מה שבין שתי הקורות.