15 ימים לפתיחה: מצוקת ההגנה של רן בן שמעון – רוטמן בספק, למקין לא כשיר; ליידנר ושלמה על הכוונת

15 ימים בלבד לפני משחק הפתיחה של קמפיין ליגת האומות באוסטריה, עיני מאמני ליגת העל נשואות לנבחרת ישראל – ושם, החלק האחורי מעורר דאגה הולכת וגוברת. רן בן שמעון קיווה להתכנסות רגועה עם תחרות בריאה על מקומות בהרכב, אך גל חוסרים והיעדרי כושר דווקא מקשה לבנות קו אחורי יציב, כשברקע צפופים בלוח ארבעה משחקים לחלון הנוכחי.

במרכז סימני השאלה ניצבת סוגיית הבלמים והמגינים. סתיו למקין, בלם טוונטה, נחת בארץ כדי לקבל זריקה בשל פציעה בשרירי הבטן שמלווה אותו זמן רב. למרות הניסיון להאיץ את ההחלמה, בנבחרת מעריכים באופן פסימי את סיכוייו להיות כשיר למשחקים הקרובים. למקין, שנחשב לאופציה גמישה גם להתמודדות מול לחץ ומעברים מהירים, הותיר חלל שמצריך פתרון מיידי ברשימת הבלמים.

במקביל, הפציעה הטרייה של איתי רוטמן מהפועל באר שבע מדליקה נורה אדומה אצל הצוות הלאומי. רוטמן היה בתכנון המקורי כאיש המפתח לרוחב הסגל: בלם מחליף מחד, ומגן שמאלי מחליף לרוי רביבו מאידך. בעומס של ארבעה משחקים, הצורך בחלוקת עומסים ברור – אי אפשר להעמיס את כל הדקות על רביבו, המגן החדש של אלצ'ה, מבלי לסכן את האיזון ההגנתי ואת רעננות הקו האחורי. כעת, כשהשתלבותו של רוטמן מוטלת בספק, התסריט הזה מסתבך.

על רקע זה, שמו של דורון ליידנר, המגן השמאלי של הפועל תל אביב, חוזר לחדרי הדיונים. ליידנר מציג קיץ יציב עם האדומים – הן באירופה והן בארץ – ומרשים ביכולותיו בשני צדי המגרש: עבודה טקטית נכונה בהגנה, לצד עליות מתוזמנות ותמיכה בהנעת הכדור. לנוכח המחסור בעמדת המגן השמאלי והמגמה להימנע משינויים מרובים בין עמדות, זימון מחודש שלו לסגל הופך לאפשרות ריאלית מאוד.

גם במרכז ההגנה שוקלים חיזוק. שמו של רז שלמה ממכבי תל אביב על הפרק לחזרה אפשרית לנבחרת, במיוחד נוכח הספק סביב כשירותו של למקין והצורך בעומק בעמדת הבלם. שלמה מביא עמו פרופיל בלם קלאסי שיכול לסייע במשחק האוויר ובהתמודדות עם כדורים שניים, רכיב חשוב מול יריבות שמבקשות ללחוץ על ישראל באמצעות משחק ישיר.

בצד הימני של ההגנה, המצב של אלי דסה רחוק מאידאלי: המגן הוותיק טרם מצא קבוצה, ומשכך חסר כושר משחק תחרותי. אמנם הוא שומר על כושר באימונים בהולנד לצד שחקנים חופשיים, אך בנבחרת מודעים לכך שקצב משחק, חזרתיות במאמצים וחדות הגנתית הם פרמטרים שקשה לדמות מחוץ למסגרת של משחקים רשמיים. בהינתן הצפיפות בלוח המשחקים, כל דקה ללא תחליף ראוי עלולה לגבות מחיר.

לנוכח כלל האילוצים, בן שמעון וצוותו יידרשו לקבל הכרעות פרגמטיות ומהירות: האם ללכת על פתרון "עמדה טבעית לעמדה" ולהעדיף מגן שמאלי בשמאל (ליידנר) ובלם טבעי במרכז (שלמה), או להמר על רב-תכליתיות ולהסיט שחקנים בין עמדות תוך ניהול הדקות בקפדנות? בנוסף, עם ארבעה משחקים בחלון, כל החלטה על הרכב פתיחה חייבת להיות מגובה בתוכנית רוטציה שמרעננת קווים מבלי לפגוע בתיאום.

מבחינה טקטית, החיסורים משפיעים על שני ממדים: האחד, יכולת היציאה קדימה מההגנה – במיוחד בצד שמאל, שם תרומתו של רביבו בבניית המשחק משמעותית, והצורך בחילוף טבעי כשנדרש מנוחה קיים מתמיד. השני, משחק המצבים הנייחים, שבו נוכחות של בלמים בעלי פרופיל פיזי ועמידה נכונה בקו חשובים במיוחד. כאן, מועמדותו של שלמה עשויה להועיל, בעוד כשירותו של למקין הייתה יכולה לספק יציבות נוספת.

מעבר לשאלות הפרסונליות, האתגר האמיתי של הנבחרת הוא לשמר רצף החלטות שמצמצם סיכון מצטבר: הקצאת עומסים מחושבת לרביבו, שילוב הדרגתי של מי שחסר דקות משחק (כמו דסה אם ייכלל), ומתן אמון לשחקנים שמביאים כושר עכשווי מליגת העל – דוגמת ליידנר ורוטמן, אם יתברר שניתן להיעזר בו בהמשך. כל אלה אמורים לייצר קו אחורי שעומד בלחץ הפתיחה באוסטריה ומחזיק לאורך החלון כולו.

בסופו של דבר, המצוקה ההגנתית אינה רק רשימת נעדרים – היא מבחן רוחב לסגל הלאומי ולכושרם של שחקני ליגת העל הנמצאים במרכז התמונה. בימים הקרובים יתקבלו החלטות לגבי הזימונים, ועל פיהן יתוכנן דפוס הרוטציה. בנבחרת מבינים שהיעילות תבוא לא רק מהשמות, אלא מהיכולת להתאים את התוכנית למציאות משתנה – לשמר את הנכסים הבריאים, לאפשר כניסה מושכלת של שחקנים משלימים, ולהימנע מתלות בשחקן יחיד בכל עמדה. עם השעון שדוהר לקראת קו הזינוק באוסטריה, כל צעד מדוד בהגנה עשוי להיות ההבדל בין פתיחה בטוחה לבין בלבול שימשוך למשחקים הבאים.