סיכום המחזור החמישי: מכבי תל אביב מושלמת, סימני שאלה במכבי חיפה והנוער של הפועל ירושלים גונב את ההצגה

מחזור חמישי בליגת העל משאיר את מכבי תל אביב לבד בפסגה ועם מאזן מושלם של 15 נקודות – בפעם הראשונה מאז עונת 1993/94. גם הפעם זה הגיע אחרי דקות של בהלה ופציעה משמעותית, אבל הקללה של המחזור החמישי הוסרה והצהובים ממשיכים להציג יציבות, עוצמה ומקצבים גבוהים שהיריבות עדיין מתקשות לעמוד בהם. המסקנה הראשונית של פתיחת העונה: יש מוליכה ברורה, ושאלת המרדף אחריה נשארת פתוחה.

מאחור, לפחות בטבלה, ניצבת מכבי חיפה – אבל המקום השני מרגיש כרגע אשלייתי. ההגנה ירוקה פגיעה יותר מהרגיל, והיעדר קשר אחורי טבעי ממשיך להיות נקודת תורפה שמכריחה את ברק בכר להסתמך על הברקות של שחקני ההתקפה. מול יריבות מהחלק התחתון זה מספיק כדי לייצר רצף ניצחונות, אבל כדי לאתגר באמת את מכבי תל אביב נדרשים שדרוגי איזון, מרחקים ותיאום. לבכר יש עכשיו שלושה שבועות פגרה כדי לחבר קווי הגנה-קישור ולחדד מנגנון לחץ נגד, אחרת גם רצף הניצחונות עלול להתנדף מול יריבות איכותיות יותר.

בית"ר ירושלים גם היא מגיעה לפגרה עם מומנטום של שלושה ניצחונות רצופים, אך עם סוגיות בוערות: חוליית ההגנה עדיין זקוקה לייצוב, וההתמודדות עם סוגיית ירדן שועה ממשיכה ללוות את היום-יום של המועדון. לאלמוג כהן מצפה עבודה מדויקת – להנמיך רעשים, לטפל בחוסרים בעמידה הראויה ובהתנהלות התקפית מאוזנת יותר – כדי שהרצף לא יטשטש בעיות יסוד.

שתי האדומות שאמורות לאתגר את הצמרת – הפועל באר שבע והפועל תל אביב – יצאו מנצחות השבוע, אבל שתיהן כבר חטפו רביעיות מהצהובים, ונראות עדיין במרחק כיוון-כוונון מלגעת בשיא. באר שבע נעה בין עומסי טיסות לרוטציה מתמשכת תוך ניסיון לבנות שלישיית קישור חדשה שתגדיר זהות, קצב וחילוץ גבוה. להפועל תל אביב יש מסגרת הגנתית מרשימה עם ארבע שמירות על שער נקי בחמישה מחזורים, אבל חסר לה כרגע דיוק בשליש האחרון ושחקני התקפה בכושר שיא שיתרגמו הנעת כדור למצבי הבקעה איכותיים. עבור שתיהן, הפגרה מגיעה בתזמון נוח.

ומעבר לקצה הליגה – משבר הבלמים המקומיים צף מעל הכל ומעסיק גם את הנבחרת. הפציעה של סתיו למקין והצנתור שעבר אור בלוריאן מציבים את רן בן שמעון בדילמה לקראת ארבעה משחקים בתוך שבועיים בליגת האומות. כרגע, הסגל כולל את ניקיטה סטוינוב שמצטיין בדינמו בוקרשט, את עידן נחמיאס שמטלטל בין הרכב לספסל בהפועל באר שבע ואת רז שלמה שהוחזר למרות התקרית משנה שעברה. אבל נדרשת עוד אופציה אחת לפחות. איתי רוטמן פצוע, ליסב עיסאת נגרע מהמבחר הישראלי, והחיפוש בליגה מגלה מגמה: רוב הקבוצות ויתרו על בלם מקומי כעוגן מרכזי. פרט להפועל ירושלים לכולן יש לפחות בלם זר אחד, ובמחזור האחרון שתיים אף הציבו רביעיית הגנה של זרים בלבד. בני סכנין איבדה את הבלם הזר שלה לפציעה קשה, ומכבי חיפה אף בנתה קו אחורי עם שלושה בלמים זרים – ובכל זאת, בצוק העיתים הבלם הרביעי לנבחרת מגיע דווקא ממנה: נועם שטייפמן בן ה-18, שקפץ ישירות מנבחרת הנוער. מדובר בכישרון גדול, בנוי היטב ובעל תקרה גבוהה, אך נכון לעכשיו הוא עוד לא הגיע ל-600 דקות בליגת העל ואפילו לא ערך הופעה בנבחרת הצעירה. המצוקה אמיתית ומדגישה בעיית עומק בפיתוח בלמים ישראלים.

בקצה השני של הסקאלה – פיתוח, ייצוא וצמיחה – עומדת הפועל ירושלים. זו העונה השישית שלה ברצף בליגת העל והראשונה בלי זיו אריה, שהטביע חותם עצום בבניית המועדון ופיתוח תוצרת בית: מוויליאם אגאדה ואחמד סלמן, דרך גוני נאור וליאור קאסה, ועד כרם זועבי, סדריק דון וג'ון אוטומאו שמכרותיהם חצו את רף המיליון וחצי יורו. עכשיו ליאור זדה מקבל את השרביט, וכשכולם סימנו בקיץ את ישראל דאפה בן ה-17 כהבטחה הבאה, פתיחת העונה הציגה שני מועמדים מפתיעים: אנדרו אידוקו ונדים וראסנה, ילידי ינואר 2006, שהועלו בזמנו על ידי אריה וכעת פורחים. שניהם חגגו בשבת מול מאמנם לשעבר – אריה, כיום במכבי פתח תקוה – בתוך מערך 4-4-2 קלאסי שמדגיש תנועה חכמה לעומק, תיאום בין החלוצים וכניסה מאוחרת מהקווים. אידוקו כבר עבר את מאזנו מהעונה שעברה וכבש בכל שלושת המחזורים האחרונים; וראסנה ניער מעליו את ההחמצות של אשתקד, רשם שער בכורה מול עירוני טבריה והוסיף שלושער היסטורי – הראשון של שחקן הפועל ירושלים בליגה הבכירה מאז ימי אלי בן רימוז'. לא מוגזם לשאול אם שיא המכירות של המועדון עלול להישבר עד 2027.

והפועל פתח תקוה? היא סיפקה את סיפור הסינדרלה של 2025/26 עם פלייאוף עליון ומיקום שיא מאז 2001/02, אך נבנתה רע לקראת 2026/27 ושילמה מיד: שלוש נקודות מתוך 15, שני שערי זכות בלבד – הכי מעט בליגה – ומקום מתחת לקו האדום. ועדיין, דווקא הדקות שאחרי הספיגה השנייה בבלומפילד חשפו ניצוץ: אגרסיביות, חיבור בין הקווים והבנה מחודדת של מה שעבד בעונה שעברה. לאחר תיקוני סוף חלון, לעומר פרץ יש סוף סוף את הכלים לחזרה ל-4-3-3 טבעי ולהפסקת האלתורים עם שלושה בלמים ושחקנים בעמדות לא טבעיות. חמידו קייטה ורועי לוי בכנפיים אולי לא סילונים כמו ז'וסלן טאבי וצ'יפיוקה סונגה, אבל הם מספיק יצירתיים ואיכותיים כדי להחזיר את האיום ההתקפי, לפנות שטחים לאריק בילה ולהעמיד אותו על רף שמונת השערים שקבע מארק קוסטה בעונה שעברה. הפתיחה קשה, אך זו לא נראית קבוצה שמוכתבת לירידה.

כך נראית תמונת הפסגה רגע לפני הפגרה: מוליכה מרשימה אחת בשם מכבי תל אביב, שורה של רודפות שמלקטות נקודות אך עדיין מחפשות זהות, וקבוצת צעירים מסקרנת מהבירה שמושכת עיניים. שלוש שאלות ילוו את החזרה מהפגרה: האם מכבי חיפה תצליח לחשל את ההגנה ולמצוא קשר אחורי מובהק; האם בית"ר תייצב את משוואת ההגנה-שועה; והאם הפועל באר שבע והפועל תל אביב יתרגמו מוצקות לשלישייה קדמית חדה. בין לבין, העין על הפועל ירושלים והאקדמיה שלה, ועל הניסיון של הפועל פתח תקוה להפוך התאמות על הנייר לנקודות על הדשא. עוד שלושה שבועות, ואנחנו חוזרים לנשום כדורגל – עם לא מעט תשובות ללמוד מחדש.