מכבי חיפה מציגה: הכירו את אנדריה נובאקוביץ' – החלוץ האמריקאי-סרבי שנחת בכרמל

עוד לפני שכבש את השער הראשון שלו בארץ, אנדריה נובאקוביץ' כבר מביא איתו למכבי חיפה סיפור חיים לא שגרתי וניסיון אירופי עשיר. בגיל 17, בזמן שרוב חבריו בארצות הברית כיוונו למסלול הבטוח של מלגת קולג' וליגה אקדמית, הוא ארז מזוודה, ויתר על הבטוח ועל הנוח, וטס לבד לאנגליה כדי להצטרף לרדינג. זו לא הייתה קפיצה ישירה לאור הזרקורים, אלא מסע ארוך של עבודה, התבשלות והחלטות אמיצות – בדיוק הטיפוס שחיפה אוהבת בחוד: שחקן שמגדיר את עצמו דרך עבודה ולא דרך כותרות.

נובאקוביץ' נולד וגדל במוסקגו, פרבר של מילווקי, לבית בעל שורשים סרביים עמוקים. השפה הראשונה בבית הייתה סרבית, הקהילה המקומית התכנסה סביב כנסיית סנט סאבה האורתודוקסית, והכדורגל היה חלק בלתי נפרד מהחיים. הוא שיחק מילדות עם אחיו ובני דודיו, ואפילו הופיע בקבוצת ילדים שנשאה את השם "United Serbians" – לא כאקדמיה נוצצת אלא ככדורגל שכונתי, תוסס ומהנה. בין הביקורים התכופים בסרביה לבין החיים בארה"ב, זהות כפולה ליוותה אותו תמיד; כשנדרש לבחור נבחרת, הוא בחר בארצות הברית ורשם שלוש הופעות ב-2018, תוך שהוא מדגיש שוב ושוב שהוא גאה באותה מידה גם במורשת הסרבית שבה גדל.

גם בבית המשפחה הכדורגל לא התחיל איתו. סבו מצד אמו, ראדה פרפה, שיחק חצי-מקצועני באנגליה במדי ביססטר טאון ואוקספורד סיטי, והחלום שנקטע בדור הקודם כמו נסגר במעגל כאשר הנכד חתם ברדינג. אמו, שגדלה באנגליה, העניקה לו יתרון לא מבוטל בדמות דרכון בריטי – פרט שסייע לעקוף מכשולים בירוקרטיים של אשרות עבודה וחוקי זרים שהקלו עבורו את ההתאקלמות באירופה.

המסע ברדינג החל בקבוצות הנוער והמשיך בהזדמנויות מועטות בבוגרים. הוא הושאל לצ'לטנהאם מהליגה החמישית, וגם מחלה ממושכת האטה את הקצב והשאירה אותו מחוץ לרדאר של רבים מבני גילו. בזמן שאחרים מיררו הגנות בליגות בכירות, נובאקוביץ' עבד בשקט – בלי רעש, עם סבלנות. נקודת המפנה הגיעה בעצה של יאפ סתאם, מאמנו ברדינג, שהמליץ על יציאה להשאלה בהולנד. המעבר הזה שינה כיוון לקריירה: בטלסטאר מליגת המשנה ההולנדית הוא התפוצץ עם 22 שערים ב-38 משחקים בכל המסגרות, ולאחר מכן המשיך לפורטונה סיטארד. בסביבה שמטפחת כדורגל התקפי, עם הרבה מצבים ברחבה ותנועה חכמה בין הקווים, הוא גיבש את הארסנל ההתקפי שלו והפך לשם מוכר בשוק האירופי.

מאותה נקודה היעד הבא היה איטליה – ובעיקר סרייה B – שם בילה שנים משמעותיות והתחדד מקצועית: פרוזינונה, ונציה, בארי ורג'אנה הן חלק מהתחנות שבהן לבש את מדי פסים, מדד לחץ והתמודד עם קצב תובעני של ליגה צפופה ותחרותית. בסך הכל רשם 229 הופעות בליגת המשנה האיטלקית, עם 33 שערים ו-25 בישולים – נתונים שמספרים על עקביות, תרומה יציבה ומוכנות לבצע את העבודה גם כשאור הזרקורים מכוון למקומות אחרים.

בגובה 1.93 מטר קל לסווג אותו כחלוץ מטרה קלאסי, אבל נובאקוביץ' מתעקש לשבור את הדימוי. עוד מהבית, אביו דרש שישחק עם הכדור ברגל, לא רק עם הראש. הוא אוהב לרדת לקבל, לשלב דריבל קצר, למסור ולנוע לשטח חופשי, ולא להמתין רק להרמות לרחבה. כשהוא נדרש לנקוב במודלים לחיקוי, הוא נוטה להזכיר שמות כמו זלאטן איברהימוביץ', תיירי הנרי ודניס ברגקאמפ – חלוצים-יוצרים שמבינים את המשחק על כל רוחבו, לא רק את הסנטימטר האחרון מול השוער. זו לא רק הצהרת סגנון; זו תפיסת עולם שמכוונת למעורבות תמידית בפעולה ההתקפית.

אבל מעל הכול, נובאקוביץ' מדבר בשפה של עבודה. בראיונות שנתן לאורך השנים הדגיש ש"העבודה משתלמת" היא המנטרה שמלווה אותו. גם כשנשאל אם יוכל לשבור שיאים אישיים, הוא נוטה להחזיר את הדיון לקבוצה, למטרות המשותפות ולמחויבות למשחק ללא כדור. האיזון הזה בין צניעות למקצוענות, בין נתונים פיזיים לסקרנות טקטית, הופך אותו לחלוץ שבנוי היטב לדרישות של מועדון שמצפה מהחוד שלו לייצר נוכחות ברחבה מצד אחד וחיבור למשחק מהצד השני.

עכשיו, בגיל 29, הוא נוחת בכרמל כשאין בו כבר את התמימות של נער מחויך מוויסקונסין, אלא ניסיון אמיתי שנכתב באנגליה, הולנד ואיטליה. במכבי חיפה מצפים לקבל שחקן שמביא איתו לא רק גובה ונוכחות פיזית, אלא גם הבנה של עומסים, של משחק קבוצתי ושל ציפיות של מועדון גדול. בין אם יפתח כחלוץ יחיד, ישתלב במבנה דו-חלוצי או יפעל מאחורי תשע קלאסי, נובאקוביץ' אמור להוסיף לחוד הירוק שכבה נוספת של תנועה, לחץ וחוכמה.

את הסיפור של נובאקוביץ' אפשר לסכם בשורה אחת: לא מסלול בזק לפסגה, אלא דרך ארוכה של למידה והתפתחות. עבור מכבי חיפה, זה בדיוק סוג האופי שמסוגל להכריע רגעים גדולים בעונה ארוכה. האם הוא יכתוב פרק ירוק מוצלח גם כאן? התשובות יגיעו במהרה, אבל נדמה שלפחות מבחינת האופי והגישה – חומר הגלם כבר נכון.