מכבי תל אביב אחרי ההפסד ללוגאנו: כשלים חוזרים, סגל דל ועומס רגע לפני פתיחת הליגה

מכבי תל אביב יצאה משווייץ עם הפסד 2:1 לפ.צ. לוגאנו בפלייאוף הקונפרנס ליג ועם יותר מדי סימני שאלה לקראת השבוע הקרוב – שבו תצטרך להפוך את התוצאה בבטומי כדי להישאר בשלב בתים אירופי, וגם לפתוח את העונה בליגת העל במשחק חוץ מול הפועל ירושלים. ההחלטה שלא לדחות את משחק הליגה מציבה את הצהובים בלב רצף תובעני, ובאופן שבו נראתה הקבוצה אתמול, יש סיכון ממשי לאיבוד נקודות כבר בפתיחה.

מעבר לתוצאה, המשחק מול לוגאנו הדגיש שוב תבניות מדאיגות. כמו מול צסק"א סופיה לפני כשבועיים, אז ספגה שלישייה במשחק בית מול יריבה נחותה ממנה, גם הפעם השערים שספגה מכבי תל אביב הגיעו ממתנות. הראשון נבע מטעות קשה של אופק מליקה בתוספת קיפאון בהגנה של עלי קמארה, והשני הגיע מפנדל מיותר שטייריס אסנטה גרם לו במהלך שלומיאלי. בין לבין נרשמו עוד לא מעט רגעים של חוסר סדר, שקבוצות חדות יותר היו עלולות להעניש עליהם ולהפוך את המשימה בבטומי למסובכת הרבה יותר. העובדה שלוגאנו, המוליכה בליגה השווייצרית, לא ניצלה הכל, לא יכולה להסתיר את החולשות שנחשפו.

מכאן ממשיך להתבלט עומק הסגל – או היעדרו. כשהקבוצה מתקשה לאורך דקות ארוכות, וקני מילר מסתפק רק בשני חילופים מתוך ספסל שלם, האיתות ברור: אין מספיק אמון במי שיושבים מאחוריו, או שפשוט אין שם כלים שמתאימים לרמת ההכרעה. זה לא מקרי, זה מבני. הזרים שנשארו מהעונה שעברה לא הצליחו להוביל את הקבוצה לאליפות, והקיץ לא הביא עד כה שדרוג מספק בעמדה הזו. בנוסף, שלושה זרים כלל אינם נספרים בפועל: כריסטיאן בליץ' פצוע, יון ניקולאסקו נמצא גם הוא בצד ומחפשים עבורו קבוצה כדי לפנות משבצת, וקרווין אנדרדה – שהיה פצוע, לא המריא לשווייץ, וכבר הובהר לו כי המועדון ינסה להשאילו לשם פתיחת מקום לרכש אחר.

גם בגזרת הישראלים התוספת הייתה דלה. דן גלזר הוא שחקן הרכש הישראלי הבולט היחיד עד כה, אך בשלב זה משמש יותר כסטטיסט או כמחליף אימונים. קני מילר הולך בעקביות עם איסוף סיסוקו במרכז השדה, ולא נראה שסבור שהשניים יכולים לשתף פעולה יחד בהרכב. מעבר לכך, לא הצטרפו ישראלים חדשים, ובזמן שבמועדון מתמודדים עם אפשרות עזיבה של סייד אבו פרחי ועם סיפורו המתמשך של רוי רביבו שעשוי לעזוב, נוצר חלון קצר שבו צריך לקבל החלטות – ודווקא אז נשמעת העמדה של המנהל המקצועי סטיבן ונהרן, שלפיה אין צורך בהחתמות רבות. התוצאה בפועל: במחצית השנייה של אוגוסט, מכבי תל אביב עדיין נראית לא ערוכה לאתגרים שלפניה – לא באירופה ולא בליגה.

הבעיה אינה רק ברכש או בניירת; היא נוגעת גם לזהות, היררכיה ואיזונים על המגרש. בהגנה, חוסר התיאום מוביל לטעויות נקודתיות אך קריטיות. בקישור, היעדר פתרון משולב שמאפשר גם שליטה בקצב וגם הגנה על הבלמים משאיר את הקבוצה חשופה מדי, ובחלק ההתקפי אין מספיק חילופי מקצבים או עומק מהספסל כדי לשנות מומנטום כשדברים נתקעים. כל אלה מובילים למצב שבו גם משחקים שנפתחים סביר נגררים לתרחישים של פאניקה, איבודי ריכוז ושערים שספיגתם נמנעת בקבוצות יציבות יותר.

אל תוך המשוואה הזו נכנס העומס. בין שני משחקי פלייאוף, נסיעה, והכנה קצרה למשחק ליגה חוץ נגד הפועל ירושלים – קשה לדרוש מאותה שלד לשאת את המעמס מבלי לשלם מחיר. אם לא תהיה רוטציה חכמה וניהול דק של דקות משחק, הסכנה לא רק לתוצאה מיידית אלא גם לפציעות מצטברות הולכת וגדלה. מנגד, כשאין אמון בספסל, הרוטציה עצמה הופכת לסיכון בפני עצמו. זה מעגל שמחייב הכרעה ניהולית חדה: או שמרחיבים את מעגל הדקות כבר עכשיו, או שמתחזקים נקודתית, אחרת יגיעו ימים שבהם גם הרצף המקומי וגם האירופי יחמקו בין האצבעות.

מה הלאה? לפני הכל – ייצוב. מכבי תל אביב חייבת לצמצם את שיעור הטעויות הבלתי נכפות, להחזיר בסיס של משמעת הגנתית ולחדד את קווי הלחץ כך שהכדור יוחזר מהר יותר. במרכז המגרש, הכרעה ברורה לגבי צמד/שלישיית הקשרים יוצרת ודאות שתאפשר לשחקני ההתקפה לקבל כדורים איכותיים יותר. בטווח המיידי, המשחק מול הפועל ירושלים ידרוש איזון בין צורך להחזיר אמון וביטחון לבין שמירת רעננות לקראת הגומלין בבטומי. וכמובן, חלון ההעברות עדיין פתוח – גם אם הקו הרשמי קורא לא להפריז, אין מניעה לבצע התאמות מדויקות שיזריקו איכות ורוח חיים לעמדות מפתח.

השורה התחתונה: למרות שהמהפך בקונפרנס ליג עדיין אפשרי, זה לא יכול להיות מסך העשן שמסתיר את הקשיים המערכתיים. בנקודת הזמן הזו, מכבי תל אביב נבחנת לא רק על היכולת לנצח משחק בודד, אלא על הכשירות לבנות קבוצה יציבה שתתמודד עם עומס ועם ציפיות של מועדון גדול. בלי פתרונות קונקרטיים לעומק הסגל, להיררכיה המקצועית ולניהול הדקות – הדרך לעונה תובענית מדי וקצרה מדי עלולה להתקצר עוד יותר.