אחרי 3 נצחונות רצופים, אמש מכבי חיפה הפסידה לבית"ר ירושלים, וכל עין אובייקטיבית יכלה לראות שהירוקים היו עדיפים ברוב שלבי המשחק על הצהובים מהבירה.

ושוב - כמה כואב לחטוף גול בדקה ה־96, עמוק בתוך תוספת הזמן. זה כבר מרגיש כמו תסריט שחוזר על עצמו.

למרות הפסימיות, אנחנו, אוהדי מכבי חיפה, תמיד מאמינים. תמיד מקווים שהפעם משהו ישתנה, ושנחזור להיות שוב רלוונטים למאבק האליפות.

הפעם קשה להאשים את ברק בכר. סק נמצא באליפות אפריקה, בטאי מורחק בעקבות הכרטיס האדום מהמשחק הקודם, ועם זאת המאמן הצליח לשמור על הספינה יציבה. למרות שבהגנה שיחקו חמישה שחקנים שמאליים - מכבי הצליחה לנטרל את בית"ר ברוב דקות המשחק.

ירמקוב סיפק עצירה של שער בטוח, והקישור עשה עבודה מצוינת: עלי מוחמד הבלתי נגמר עם חטיפות, דריבלים ומסירות חכמות לשחקני ההתקפה, ומיכאל אוחנה שפשוט אי אפשר להוציא לו את הכדור מהרגל.

מי שפחות הורגשו היו דווקא החלוצים - מלמד התקשה לבוא לידי ביטוי, וסטיוארט בילה בעיקר בנבדל. אחת מנקודות האור היה השער של חורה (או גורה) שסוף סוף כבש את השער הראשון שלו במדים הירוקים ובתקווה שיקבל קצת יותר בטחון למשחקים בהמשך.

מכבי נלחמה עד הדקה האחרונה, אך לצערי זה שוב לא הספיק. שני מהלכים, שחקנים איכותיים והרבה מזל - וזה כל מה שבית"ר הייתה צריכה כדי לנצח ולהעיר אותנו מהחלום של השבועות האחרונים.

כל מה שנותר לקוות הוא שנצליח להישאר בפסגה עד חלון ההעברות בינואר, שיגיעו שחקנים חדשים ואיכותיים שישדרגו את הסגל - ואולי, רק אולי, נוכל שוב לחזור לחלום.