שרון מימר במכתב התראה לבני סכנין: דורש גינוי פומבי וטוען לעריכת תיעוד האימון האלים

שרון מימר, שאימן העונה את בני סכנין עד לעזיבתו בעקבות האירועים באימון הקבוצה, שלח באמצעות משרד עורכי הדין כהן–ברוורמן מכתב התראה חריף להנהלת המועדון. במכתב דורש המאמן מסכנין לפרסם גינוי פומבי וברור לאירוע האלימות שהתרחש במתחם האימונים, ומציב שורה של שאלות נוקבות על התנהלות המועדון לאחריו. לטענת מימר, קיים פער מהותי בין הקריאות הפומביות של סכנין למאבק באלימות לבין פעולותיה בפועל כאשר האלימות כוונה כלפיו וכלפי אנשי הצוות.

בפתח המכתב מבהיר צוות ההגנה של מימר כי הוא “מצטרף ללא סייג” למאבק באלימות בכדורגל וקורא לנקוט יד קשה נגד תופעה זו, ללא תלות בזהות התוקף או הקורבן. עם זאת, נכתב כי כאשר גלשה מחאה של אוהדים לאירוע אלים במתחם האימונים, המועדון לא הפגין, לטענתם, את אותה נחישות שהוא מציג כלפי חוץ והותיר את המאמן וצוותו להתמודד עם מצב מסוכן ומטיל אימה.

על פי התיאור במכתב, במהלך אימון הקבוצה חדרו למתחם עשרות אוהדים, חלקם רעולי פנים וחלקם מצוידים באלות, תוך קריאות ברורות להביא לסיום כהונתו של המאמן. בשל האירוע הופסק האימון באופן מיידי, השחקנים ואנשי הצוות הונחו להסתגר בחדרי ההלבשה, ומימר עצמו נאלץ להסתתר בחדר פנימי מחשש ממשי לשלומו. בהמשך, נדרש סיוע של גורמי משטרה לצורך חילוצו מן המקום והוצאתו בליווי מחוץ לעיר. האירוע, כך נטען, היה החוליה האחרונה בשרשרת שהובילה לעזיבתו של מימר את תפקידו.

עוד נטען כי הניסיון להציג את שאירע כמחאה ספורטיבית או כ"אי-נעימות" חוטא לעובדות. לפי המכתב, המועדון לא הגיש תלונה מיוזמתו למשטרת ישראל, לא פנה לרשויות האכיפה בדרישה לאתר את המעורבים, לא ערך בדיקה פנימית סדורה ולא פרסם באותו זמן גינוי פומבי, ברור וחד-משמעי כלפי המעשים וכלפי האוהדים שהשתתפו בהם. במקום זאת, לטענת הצד של המאמן, נעשה ניסיון למזער את חומרת המצב ולהציגו כתקלה נקודתית וחולפת.

סוגיה נוספת שמעלה מימר נוגעת לחומרי הווידאו מן האירוע. במכתב נטען כי במקום לשמר ולהעביר לגורמים המוסמכים את התיעוד המלא והלא-ערוך, ערך המועדון את הסרטונים שהיו ברשותו, קיצר והשמיט חלקים מן ההתרחשות, באופן שהותיר תמונה חלקית ומרוככת של המקרה. עורכי הדין מדגישים כי תיעוד של אירוע אלים איננו חומר תדמיתי לעריכה, אלא מסמך ראייתי שנועד לשפוך אור על שהתרחש.

בהמשך מציג המכתב שאלות ישירות להנהלת בני סכנין: היכן הייתה אותה אפס סובלנות כאשר האלימות הופנתה כלפי המאמן? מדוע לא פנתה הנהלת המועדון מיוזמתה למשטרה? מדוע לא פורסם גינוי פומבי ומדוע לא הובילו גורמי המועדון תהליך לאיתור האחראים ולמיצוי הדין עמם? לדברי מימר, מאבק אמיתי באלימות אינו יכול להיות סלקטיבי – ועל מועדון הכדורגל להחיל אותו באותה מידה גם כאשר מדובר באוהדיו הוא.

לפי המכתב, ניתנה לסכנין ארכה של שלושה ימים להשיב בכתב לדרישות ולהוציא גינוי פומבי וברור לאירוע. במידה שלא תתקבל תגובה מספקת בפרק הזמן הזה, מתכוון צוות ההגנה להעביר את מלוא החומרים והטענות להתאחדות לכדורגל, למנהלת הליגות, לרשויות האכיפה וכן לכלי התקשורת. בכך מאותת מימר כי המחלוקת אינה רק בסוגיית יחסי עבודה, אלא נוגעת גם לאחריות הציבורית והמשפטית של מועדון בליגת העל לנוכח אירועי אלימות במתחמיו.

הפרשה מטלטלת את בני סכנין בשבועות בהם המועדון מבקש לקדם מסרים נגד אלימות ביציעים ובסביבת המגרש. מנגד, מכתב ההתראה מבקש להציב מראה פנימית ולדרוש עקביות בין ההצהרות לביצוע, במיוחד כשמדובר בהגנה על אנשי המקצוע העובדים תחת המועדון. תגובת בני סכנין, לכשתימסר, עשויה להשפיע על המשך ההליכים, ועלול להיות לכך הד ציבורי ומשמעתי גם בזירה המוסדית של הכדורגל הישראלי.

בשלב זה, הכדור במגרש של הנהלת סכנין: פרסום גינוי ברור, שיתוף פעולה מלא עם רשויות האכיפה והצגת מדיניות ברורה למניעת הישנות מקרים דומים – אלו הם הצעדים שמונה מימר כתנאים לחידוד האחריות ולשיקום האמון. עד שתתקבל תגובת המועדון, טענות המאמן נותרות על שולחן הגורמים הרלוונטיים המתבקשים לבחון אותן לעומקן.