מסע חייו של יוסי כהן: ממגרש העפר באשדוד ועד גביע אסיה עם מכבי תל אביב

מילד עם כדור בלוי במגרש קטנטן בג'רבה ועד חדר ההלבשה של מכבי תל אביב – זהו הסיפור של יוסי כהן, חלוץ שגדל על אהבת הכדורגל ועשה מסע אישי‑מקצועי נדיר בשנות ה-60 וה-70. כהן נולד בג'רבה, תוניסיה (5.12.1949), ועלה לישראל ב-1962 דרך מרסיי על סיפון האונייה "מונדיאל". המשפחה התיישבה באשדוד, ושם, בין לימודים בבית הספר מוריה לתיכון מקיף ב', הכדורגל כבר היה מרכז חייו.

הקריירה התחילה מלמטה: כהן הצטרף למכבי אשדוד בליגה ג', וכבר בגיל 15 שיחק בבוגרים. באותם ימים, מספר, הרשימות למשחקים היו גמישות והשם שלו עוד לא היה על כרטיס שחקן בליגה. אבל כשהשערים זרמו והשם "יוסי כהן" הלך לפניו, דאגה מכבי אשדוד להסדיר רישום בהתאחדות כדי שלא יאבדו את הכישרון המקומי. משם הדרך אל הבמה הארצית התקצרה: מכבי יפו הזמינה אותו למבחנים, ובמשחק אימון מול מכבי תל אביב – המועדון שעליו "חלם על הכרית" – הוא הרשים מספיק כדי להצית מהלך מעבר בלתי צפוי.

מי שסגר את הפינה היה חיים "ליבו" ליבוביץ', המנהל האגדי של מכבי תל אביב. תמורת 4,000 לירות קיבל המועדון מאשדוד את ההסכמה, וכהן עבר לצהוב‑כחול. היה זה מפגש ראשון עם שמות שהפכו לאגדות: חיים לוין בשער, שלום שיקווה, מאיר נמני, מוטי בר נור, גיורא שפיגל ועוד רבים. המאמן בתחילת הדרך היה ישראל חלאולה חליבנר, וההגעה למגרש המכביה ההיסטורי על גדות הירקון כללה מסעות אוטובוסים ומוניות שירות מאשדוד, דרך יבנה ועד ללב תל אביב. לצד האימונים והמשחקים נרשמו גם רגעי נוסטלגיה: עצירות לגלידת "מונטנה" הסמוכה למגרש והווי של חדר הלבשה של פעם.

כהן חווה גם פרק בנבחרת הנוער תחת רחביה רוזנבוים, שם חלק חדר עם כוכב הפועל תל אביב הצעיר רוני קלדרון – טאלנט יוצא דופן שלכדורגל "דיבר" אליו טבעית. הזיכרונות מהתקופה ההיא, מספר כהן, מלאים בחברות, חוצפה חיובית וכישרון גולמי.

שיאו המקצועי של כהן במכבי תל אביב הגיע במסע הבלתי נשכח של ינואר 1969 לגביע אסיה לאלופות בבנגקוק תחת המאמן יוסלה מרימוביץ'. מכבי תל אביב עברה שלב ביתי מאתגר: ניצחון 2:3 על אלופת יפן, תיקו 0:0 סופר קשוח מול אלופת איראן, 1:1 מול מלזיה, ואז תצוגות מרשימות – 0:5 על הונג קונג ו-1:6 על הודו. בגמר, מול אלופת דרום קוריאה יאנצ'י, עמדו הצהובים בלחות ובחום, גררו את המשחק להארכה, ובדקה ה-112 מסירת עומק של מאיר נמני פילחה את ההגנה ומצאה את מוטי בר נור שירה לרשת את 0:1 של התואר. נשיא תאילנד, הגנרל פארפט, העניק את הגביע לראש הקבוצה גיורא שפיגל – רגע היסטורי שנצרב בתודעת המועדון.

סגל האליפות ההוא כלל בין היתר את חיים לוין, זולוטולוב, מיכאלי, בלו, מאיר נמני, רוזן, "קרקו", טלבי, גיורא שפיגל, שלום שיקווה, עסיס, מוטי בר נור, גרשוביץ', אורי קדמי וכמובן יוסי כהן – צעיר שהשתלב לצד מנהיגים ו"סופרסטארים" של הדור ההוא, ושאב מהם מקצוענות והרגלי ניצחון.

בתחילת עונת 1970 פנה כהן לפרק חדש במכבי שעריים, תחת המאמן חלוץ העבר יהודה חדד. ברחובות הוא מצא מועדון חם וקהל נאמן, ושיחק לצד שמות כמו אריה מזרחי, חיימוביץ', עזרי לוי, פליישמן וינון שעובי. אחד הערבים הזכורים הגיע בקריית אליעזר – "דרבי העלייה" הפנימי של העיר רחובות מול הפועל מרמורק. כהן כבש לשעריים את הראשון, אך טוני שרעבי, כוכבה של מרמורק, הגיב בצמד והעלה את האדומים לליגה הראשונה.

בהמשך עבר כהן להפועל אשדוד בליגה הארצית, תחת המאמן ג'קי דקל – שחקן עבר של הפועל באר שבע – למועדון שבאצטדיונו המקומי היה מלא תדיר. יחד איתו שיחקו שמות כמו משה גלינה, דני פרץ וז'ילבר אלקריף. בגיל 28 סגר כהן את הפרק המקצועי, עבר לחיים האזרחיים – בין היתר בחברת החשמל ובנמל אשדוד – והשתקע באזור, לימים בבית פרטי בעיר.

מנקודת מבט של חמישים‑שישים שנה קדימה, הסיפור של יוסי כהן הוא חלק מה-DNA של מכבי תל אביב: שחקן שצמח בשוליים, הגיע למועדון שהוא חלם עליו, ונכח ברגעי שיא היסטוריים של הכדורגל הישראלי. בין נסיעות ארוכות לאימונים, חברויות שנצרבו ובמות גדולות כמו גביע אסיה, נפרשת ביוגרפיה שמייצגת דור של כדורגלנים שבנו את המותגים הגדולים של הענף כאן. כהן עצמו מרבה להדגיש עד היום את המנטוריות של גיורא שפיגל, את החיבור ל"קבוצה של המדינה" באותן שנים, ואת ההכרת הטוב למסע שיצא ממגרש עפר באשדוד והסתיים בגביע יבשת יוקרתי בצהוב‑כחול.