אושר דוידה וה'ירי' בדרבי: למה הפעם יצא בזול ומה קרה במקרים דומים בעולם

תנועת ה"ירי" של אושר דוידה לעבר יציע אוהדי הפועל תל אביב בדרבי התל־אביבי אמש חלפה ללא מהומה של ממש על כר הדשא, אך בו בזמן הזכירה עד כמה חגיגות פרובוקטיביות מסוג זה עלולות להסלים משחק רגיש. דוידה, שחקן הכנף של מכבי תל אביב ובוגר מחלקת הנוער של האדומים, סימן בידיו ירי מדומה לעבר יציע היריבה לאחר אחד הרגעים הטעונים בדרבי. סתיו טוריאל, שחקן הפועל תל אביב, הגיב בדחיפה לעבר דוידה וקיבל אזהרה – שהייתה הראשונה מבין שני כרטיסים צהובים שקיבל בהמשך – אולם האירוע עצמו לא התפתח להתכתשות רחבה יותר והמשחק נמשך כסדרו. בהשוואה לתקדימים מהעולם, נראה שהפעם דוידה יצא בזול.

דרבי תל אביב ידוע ברגישותו, והעבר המקומי מספק דוגמאות שעדיף להימנע מהן – לא צריך להזכיר יותר מדי את אירועי 2014 סביב ערן זהבי ופיצוץ הדרבי. על הרקע הזה, תנועות חוגגות שמופנות ישירות ליציע היריב הן חומר דליק. גם אם הן אינן אלימות פיזית כשלעצמן, הן עלולות להצית את היציעים, להעלות את מפלס האלימות ולסכן שחקנים, צוותים ואוהדים. מסיבה זו, ברבות מהליגות בעולם התערבו שופטים ובתי דין כששחקנים הדגימו תנועות של מקלעים או אקדחים כחלק מחגיגה.

כך למשל בסרביה, שם היריבות בין הכוכב האדום לפרטיזן טעונה במיוחד, נרשמו בעבר חגיגות דומות שהבעירו את האצטדיונים. כבר בסוף שנות ה-90 סיפר מתיאה קז׳מאן כיצד חגיגת "מקלע" מול יציע יריב הפכה אותו מטרה לאוהדים מחוץ למגרש; ובמרץ 2023, כשאלכס ויגו מדמיין ירי מול יציע אוהדי פרטיזן אחרי שער מוקדם ליריבה העירונית, נזרקו כיסאות ודברים הידרדרו לעימותים שהצריכו כניסת כוחות ביטחון ליציעים.

בארגנטינה, בנובמבר 2024, סבסטיאן וייה – אקס בוקה המזוהה עם יריבתה המושבעת של ריבר – חוגג מול יציע ריבר פלייט בתנועת "מקלע" לאחר שער, ומיד מסתערים עליו שחקנים ואנשי ספסל של האורחים. עם השריקה לסיום מתפתחת קטטה המונית, ולפי הדיווחים היו מעורבים בניסיון לעצור את וייה גם שחקנים בכירים של ריבר. המאמן מרסלו גז׳ארדו גינה את התגובות של שחקניו, אך הנזק התדמיתי כבר נעשה.

גם באירופה המערבית זה קורה: באוגוסט 2022 בליגה הפורטוגלית, יאגו קריילו מפורטימוננסה מדמה ירי עם דגל הקרן לעבר יציע אוהדי ויטוריה גימראייש אחרי שער דרמטי. המשחק נעצר, האוהדים רתחו, שחקני היריבה הקיפו אותו והסדר הושב רק לאחר דקות ארוכות של עיכוב והתערבות קפטן האורחת. קריילו טען שהחגיגה הייתה תגובה לאירוע גזעני מהיציע – אבל בית הדין והביקורת הציבורית עסקו קודם כל בהשלכות המסוכנות של המחווה.

ברזיל סיפקה יותר ממקרה אחד: בחצי גמר טורניר פרובינציאלי ב-2011, שחקן טרזה ואווה חוגג בשחזור תנועת ירי מול אוהדי בוטאפוגו PB ומצית קטטה המונית, שבמהלכה מאמן היריבה בועט בו ומכה את השופט; ואווה עצמו מושעה לשמונה משחקים והמאמן מורחק ל-180 יום. שלוש שנים אחר כך, באפריל 2014, אותו ואווה חוזר על החגיגה בדיוק באליפות מדינת ריו גראנדה דו נורטה – ושוב האצטדיון הופך לשדה קרב: תשעה מורחקים, המשטרה יורה כדורי גומי לפיזור המהומה, ובית הדין מחלק עונשים כבדים של עד 12 משחקים.

גם באליפות הארגנטינאית בפברואר 2022 נרשמה דוגמה בולטת: לאנדרו דיאס מאסטודיאנטס כובש מול הוראקן ומדמה ירי אל היציע. הקהל משתולל, השוער מריאנו אנדוחאר מסתבך בתגרה מילולית ומניף אגרופים לאוויר לעבר היציע, ורק בדיעבד מביעים חלק מהמעורבים חרטה מסויגת. האירוע מחדד שוב את הקווים הדקים בין פרובוקציה, יצרים והסלמה ביציעים.

ולראיה רעננה מן השנים האחרונות: במאי 2026 בליגה הקולומביאנית, בלם דפורטיבו פאסטו ניקולאס חיל מבצע תנועת אקדח לעבר יציע אוהדי ג׳וניור בראנקייה במהלך חגיגת שער של קבוצתו. ההדים המיידיים מובילים את מנהלת הליגה לזמן את השחקן לדין; הוא מושעה משני משחקים ונקנס – מקרה ברור שבו בית הדין מגדיר את החגיגה כ"התגרות בקהל" ומעניש באופן אישי.

לעתים אפילו בליגות צנועות יותר העסק מדרדר לפיצוץ: בליגה השלישית ביוון בדצמבר 2008, ניקולופולוס מאיליופולי חוגג מול יציע פוסטיראס בתנועת ירי – והאצטדיון כולו מתלקח. מטחים של חפצים, ריצות לעבר אזור העיתונאים, מתקפה על צוות השיפוט בדרכו למנהרה, ולבסוף השופט מסרב לחדש את המחצית השנייה והמשחק מופסק לחלוטין.

על רקע כל אלה, קל להבין מדוע אושר דוידה "יצא בזול" בדרבי: מעבר לדחיפה שספג ולרגעי הלחץ על המגרש, האירוע לא חצה את הסף למהומה כוללת. יחד עם זאת, המסקנה ברורה – חגיגות מסוג זה הן גפרור ליד חבית דלק, ובישראל, שבה דרבי תל אביב נושא היסטוריה של פיצוצים, כל תנועה מיותרת מול יציע יריב עלולה לגבות מחיר כבד. האחריות כאן אינה מוטלת רק על השחקנים: גם מאמנים, אנשי ספסל, סדרנים וגופי השיפוט נדרשים לרגישות, להנמכת להבות ולהבנה שהקו בין הצהרת ניצחון פרובוקטיבית לבין הסלמה מסוכנת – דק מאוד.

במכבי תל אביב יוכלו לשמוח מהעובדה שהאירוע חלף מבלי לגרום לנזק תדמיתי וספורטיבי משמעותי, ובהפועל תל אביב ישאלו את עצמם כיצד לא ליפול למלכודת הרגשית ברגעים טעונים מעין אלה. אך אם יש לקח מרכזי מהתקדימים הבינלאומיים, הוא שעדיף לנתב את האנרגיות לשערים ולמשחק – ולהשאיר את ה"מקלעים" מחוץ לחגיגות.