דעת פרשן: מכבי חיפה מפוחדת ומבולבלת – כרגע נראית כמו קבוצת פלייאוף תחתון

מכבי חיפה יצאה לבלומפילד לעוד מפגש לוהט מול מכבי תל אביב – ושוב נראתה קטנה, מהוססת וחסרת ביטחון מול היריבה שמולה. כבר בפתיחה הובהר לאן המשחק הולך: החצי הראשון היה בשליטה צהובה מובהקת, כולל פנדל מוקדם שסידר יתרון והכתיב קצב, אינטנסיביות ותחושת עליונות טקטית ומנטלית. הירוקים אמנם ניסו להחזיק בכדור ברבע השעה הראשונה, מתוך מחשבה שעייפות אירופית תפגע במארחת, אך בכל פעם שהצהובים הגבילו את מרחב התמרון – הם פרצו קדימה, הגיעו לאזורים המסוכנים ועשו את שלהם.

התחושה שעלתה מהדקות הראשונות הייתה של קבוצה לא מאורגנת. מכבי חיפה התקשתה להסתדר במבנה שבחר הצוות המקצועי, נותרה סטטית מדי מול לחץ חכם של מכבי תל אביב, ובכל פעם שאיבדה סבלנות או ריכוז – שילמה מחיר במעברים מהירים. הירוקים הגיעו לקרנות והזדמנויות נייחות, אך במקום לשמור על איזון מאחור, נתפסו גבוה מדי, מה שאיפשר למכבי תל אביב לצאת למתפרצות חדות שבמקרים מסוימים רק בנס לא הסתיימו בשערים נוספים עוד לפני ההפסקה.

הבחירות ההרכביות והטקטיות של מכבי חיפה עמדו במוקד הביקורת. הצבת ההגנה והעומסים באגפים לא יצרו פתרון לדינמיות של הצהובים, ובמיוחד לאגף שבו הצליח אושר דוידה שוב ושוב למצוא מרחבים לפעול בהם. הוא קיבל חופש פעולה רחב מדי, תוצר של פריסת קווים לא מאוזנת ותפקוד שגרם למגן שמאלי לנוע בתצורת "אקורדיון" – פתיחה פנימה והתרחבות החוצה – בלי יציבות מספקת בעמדה. כך, מכבי תל אביב בנתה יתרון אזורי שחזר על עצמו והכריע את מאבקי האגף.

במרכז השדה, חסרונם של שחקני שליטה וחילוץ בשלב מוקדם בלט לעין. ירין לוי התקשה להיכנס למשחק ולהשפיע על הקצב, והמשמעות הייתה שהצהובים נהנו מיתרון מספרי ודינמי בחילוצי כדור שניים ובהנעת כדור תחת לחץ. רק עם כניסתו של עלי מוחמד לאחר ההפסקה הורגשה התייצבות: הוא בא לקבל, הציע קו מסירה, ופתאום מכבי חיפה הצליחה לצאת בפעולות מסודרות יותר ולרווח את המשחק. זו הייתה נקודת אור בודדת שמעידה יותר מכל על עד כמה חסרה הייתה היררכיה ברורה בקישור במחצית הראשונה.

בחלק האחורי, הקו המרכזי של הביקורת נוגע לבניית הסגל: ההבאה של שלושה בלמים חדשים שלא השכילו לייצר רמת ביטחון ויציבות שמזכירה את סק בשיאו – אפילו כשהוא לא היה בתקופה הטובה בקריירה – מתורגמת בשטח לשערים קלים וחשיפה קבועה למתפרצות. מדובר לא רק בשאלת איכות אינדיבידואלית אלא בהלימה בין פרופיל הבלמים לשיטה. ללא תיאום, מהירות תגובה ויכולת ניהול עומק, כל איבוד בחלק הקדמי הופך לסכנה מיידית.

מנקודת מבט טקטית, הקריאה לחזור ל-4:3:3 קלאסי חוזרת ומתחזקת. זהו מערך שמכבי חיפה מכירה, מעניק עוגנים ברורים באגפים ומספק היררכיה בקישור, עם קשר אחורי טבעי שמאבטח מאחורי שניים דינמיים יותר. כאשר הירוקים מנסים לאלתר מבנים היברידיים ללא התאמה לפרופיל הסגל העכשווי, המרחקים גדלים, הקווים נפתחים ולחץ היריב הופך אפקטיבי פי כמה. מול קבוצה מאומנת ולחוצה קדימה כמו מכבי תל אביב – המחיר מידי.

התוצאה 1:3 מרגישה אפילו מחמיאה מבחינת מכבי חיפה ביחס לעליונות של מכבי תל אביב בדקות רבות. הצהובים, על אף עומס משחקים וחזרה מאכזבת מאירופה, הציגו סדר, מהירות מחשבה והצמדת תפקידים ברורה – ומכאן גם הביטחון. הם נראו כקבוצת פלייאוף עליון מובהקת, שעם חיזוק נקודתי במקומות הנכונים יכולה לרוץ חזק עד הסיום ולהיאבק על היעדים הגבוהים ביותר.

לעומת זאת, הדימוי שעולה ממכבי חיפה מטריד: קבוצה שמקרינה פחד מול יריבה ישירה בצמרת, מתקשה בבחירת שיטה ובהתאמות תוך כדי משחק, ובנויה באופן שאינו ממצה את יכולות הסגל. כשהפער בין התוכנית לבין הביצוע כה גדול, גם יריבות אחרות יידעו לנצל את החולשות – וזו בדיוק הסיבה שבמצב הנוכחי הירוקים נראים, לפחות כרגע, כמו מועמדת לשיוך לפלייאוף התחתון. זהו שיקוף של כושר, של זהות טקטית רופפת ושל בעיות מבניות מאחור.

האתגר הבא יהווה מבחן אופי. גם מול יריבות שאינן מצמרת היכולת לייצר משחק מסודר, מאוזן, עם רוטציות ברורות ותפקידים שלא מעמיסים על שחקנים שלא בעמדתם הטבעית – תהיה חיונית. שילובו של עלי מוחמד כעוגן, החזרת אמון בשיטה שמוכרת לשחקנים, וקבלת החלטות ניהוליות שקולות בנוגע להרכב הבלמים – כל אלה יכולים לייצב. בלעדיהם, גם משחקים מול יריבות לכאורה נוחות יותר, דוגמת הפועל פתח תקווה, עלולים להפוך קשים ומסובכים.

במבט רחב יותר, האחריות מתחלקת בין הקווים לדוכן המנהלים. ברק בכר ניצב תחת זרקור, הן על בחירת מערכים והן על ניהול הסגל בזמן אמת. לצד זאת, ליאור רפאלוב וההנהלה המקצועית יידרשו להכרעות ביחס לפרופיל החיזוקים ולדמות ההגנה. אם השניים יצליחו לאפס את המצפן ולהביא התאמות מושכלות בינואר או באימונים הקרובים – התחזית יכולה להשתנות. אם לא, הירידה במדרגה עלולה להתקבע, והשאיפות הגדולות של פתיחת העונה יישארו על הנייר בלבד.

לסיכום, מכבי תל אביב עשתה את שלה והכתיבה משחק שבו עליונות טקטית ומנטלית פגשה ניצול הזדמנויות. מכבי חיפה, מן העבר השני, תידרש לחזור לבסיס: זהות סגנונית ברורה, הגנה שמציבה גבולות, וקישור שיודע לשלוט בקצב. עד שזה יקרה – הכותרת שתדבק בה תישאר לא נעימה: קבוצה שמדשדשת, ושבמפת הכוחות הנוכחית נראית, לפחות זמנית, כמי שמכוונת לפלייאוף התחתון יותר מאשר למאבקי צמרת.