הצהובים מצהירים כוונות: סיכום המחזור השלישי בליגת העל

מחזור שלישי בלבד, וכבר נדמה שמפת הכוחות בליגת העל מתחילה להתחדד. מכבי תל אביב שלחה הצהרת כוונות אדירה עם 1:4 חוץ משכנע בטרנר, ניצחון שמציב אותה – כבר כעת – כקבוצה שכולן ימדדו עליה. לא מדובר רק בתוצאה, אלא בעיקר באופן: עליונות טקטית, קבלת החלטות מהירה ומדויקת, ובעיקר עלייה דרמטית ברמת האינטליגנציה של המשחק. זו לא מכבי תל אביב שמסתפקת בכישרון; זו קבוצה שמבינה סיטואציות, מרווחים וקצב.

דור פרץ ממשיך להוכיח שהוא הרבה יותר משחקן קו שני – הוא הפך למכונת שערים שמגיעה לאזורים הנכונים בזמן הנכון, והליו וארלה נראה כמו מפלצת אתלטית בהתהוות. אבל החידוד האמיתי הגיע מהחיזוקים החכמים: גבי קניקובסקי, שחזר הביתה מפרנצווארוש, וג'יימס טברנייר, המגן הימני המנוסה, הוסיפו שכבת הבנה וסמכות שמעטות בליגה יכולות להתמודד מולה. תנועה אחת של קניקובסקי כבר אחרי 45 שניות – אפילו בלי לגעת בכדור – פירקה קו הגנה והכתיבה את הדפוס לכל הערב, בזמן שטברנייר ניווט בצד ימין בביטחון של מי שמכיר כל סנטימטר בקרית שלום. שניהם מעלים את הסובבים להם רמה, מכסים על נקודות תורפה ומייתרים כמעט כל דיון על "זמן התאקלמות". כשיש שכל, אין דאגות.

בצד השני של התמונה ניצבת מכבי חיפה, שמצאה עד כה את עוגן ההצלחה שלה באיש אחד: ברוניניו. החלוץ היה מעורב בכל חמשת השערים של הירוקים מתחילת העונה – שלושה כיבושים, בישול והשגת פנדל – והוא הסיבה המרכזית לשש הנקודות שנצברו עד כה. אבל תלות כזו בשחקן אחד מדליקה נורה אדומה: חיפה של מחזורי הפתיחה כמעט ואינה מייצרת משחק אגפים. בין אם זה 4-3-3 ובין אם 3-4-3, הכנפיים שקטות, המגנים לא מאיימים מספיק, ושחקני הקו מתקשים להפעיל את החלוץ. התוצאה: התקפה דלה שחיה מרגעי קסם של יחיד.

במכבי חיפה תולים תקוות בפדרו ברזאו, שנחת כאלתור הכרחי בעקבות פציעתו של מנואל בנסון. אם ברזאו יצליח לשבור קו בימין ולהוסיף יצירתיות, ייתכן שגם קנג'י גורה יוכל לחזור להיות תכליתי יותר בשמאל, עם חדירה לעומק ובחירות פשוטות ומהירות. אם לא, התקרה שנראית כרגע סביב מרכז הטבלה עלולה להישמט למטה, וכבר בשלב מוקדם מדי של העונה.

ואז מגיעה הפועל תל אביב, שממשיכה בעקומת התקדמות מדודה וחכמה. בעונה שעברה הקבוצה בנתה יסודות בלי רעש וצלצולים, והעונה היא מתחילה לקצור. הקמפיין האירופי, ובעיקר המפגש הכפול מול אטאלנטה, המחיש עד כמה ההגנה של האדומים סגורה ומאורגנת. אם אחת ההתקפות האיכותיות באיטליה התקשתה מולה, אין סיבה שזה לא יתורגם לדומיננטיות מקומית. הפועל תל אביב כמעט ואינה מאפשרת מצבים, ומייצרת תחושת ביטחון ניכרת בכל מהלך ללא כדור.

בהינתן הטלטלות שעברה באר שבע, נראה שלאליניב ברדה נמצאת כרגע הקבוצה הפיזית ביותר בליגה: צמד בלמים קשוח, קו קישור אגרסיבי וקוהרנטי ושוער כמו אסף צור שמוגן בשתי שכבות. לכך מצטרפות האקספלוסיביות של דגלאס אווסו וההתבגרות של רועי אלקוקין, שמוסיפות מגוון התקפי מעבר למה שהורגלנו לראות. עם דרבי מעבר לפינה, זו הזדמנות מושלמת להכריז רשמית על כוונות האליפות.

והאלופה? הפועל באר שבע חטפה בטרנר תזכורת כואבת לשבריריות שנולדה בקיץ. בעונה שעברה היא הפסידה בבית פעם אחת בלבד – 5:2 למכבי חיפה במחזור סיום לפרוטוקול – אבל ההפסד הכבד למכבי תל אביב חשף בעיות מבניות. העזיבה של קינגס קאנגווה השאירה חלל שמתקשה להיסגר (אלא אם אמנקווה פורסון יצליח להפתיע), והפציעה המוקדמת של לוקאס ונטורה הדגישה עד כמה אין תחליף טבעי לעוגן האחורי. כשאליאל פרץ סופג אדום מיותר על דיבורים ומשאיר את הקבוצה ללא מנהיגות באמצע, הלב מפסיק לפעום – והתוצאה ידועה וכואבת.

שלישיית הקישור הייתה היתרון המובהק של באר שבע בשנתיים האחרונות, הבסיס לאליפות ולכוח ההרתעה. כעת, כשהשרשרת נפרמה, לרן קוז'וך מחכה האתגר הגדול בקריירה: לשקם את המרכז תוך כדי רדיפה אחרי שתי התל אביביות שכבר פתחו פער של חמש נקודות, ובצל קמפיין אירופי תובעני שמוסיף עומס נסיעות ומשחקי חוץ. פתרונות קוסמטיים לא יספיקו; נדרשים איזון, היררכיה ותיאום מחדש בין עוגני המערך. בלעדיהם, באר שבע עלולה להפוך לאלופה שלא מצליחה להגן על התואר – לראשונה מאז עירוני קריית שמונה ב-2012.

בסיכום מחזור, מכבי תל אביב נראית מלוטשת, רעבה ומדויקת, עם רכש שמדביק את כל החלקים לפאזל תחרותי באמת. מכבי חיפה מחפשת זהות התקפית ושותף לברוניניו בכנפיים, הפועל תל אביב בונה מוניטין של קבוצה שמחניקה יריבות ומתרגמת זאת לביטחון ולתוצאות, והפועל באר שבע חייבת למצוא מחדש את פעימות הלב במרכז השדה. זו רק תחילת הדרך, אבל התחושה ברורה: הקרב השנה יעבור דרך מי שמבינה טוב יותר את המשחק, לא רק משחקת אותו.