סטיבן ונהרן נכנס לתפקידו במכבי תל אביב בתחילת יוני עם אג'נדה ברורה: לייצב את השלד הישראלי שמכיר את קרית שלום מבפנים, ולנקות עומסים וחסימות שנוצרו בחלון קיץ סוער. שלושת השמות שסימן מיום ראשון היו גבי קניקובסקי, דור פרץ ודן גלזר — לא רק בשל האיכות והניסיון שלהם, אלא גם בגלל הזהות וההבנה של המועדון. בעיני ונהרן, כדי שמכבי תל אביב תעמוד בלחץ היומיומי בליגה ובאירופה, היא זקוקה לליבה מקומית שמכירה את הסטנדרטים, את בלומפילד ואת הציפיות.
ההתעקשות על פרץ הייתה דוגמה בולטת: גם כאשר המסגרת החוזית נראתה ארוכה מהנוח למועדון, ונהרן דחק קדימה, מתוך תפיסה שעמוד תווך באמצע המגרש הוא ערובה לשקט מקצועי. קניקובסקי, מבחינתו, היה המהלוך המתבקש השני – יצירתיות, מסירות מדויקות ויכולת הכרעה במאני־טיים. גלזר, אפילו אם לא יפתח בכל משחק, הוגדר כחלק מחוליית האמצע שמאפשרת עומק, רוטציה ותחרות בריאה. כך, בתוך שבועות ספורים, נתפר מחדש מרכז השדה של הצהובים עם דגש על ישראליות וניסיון.
במקביל, הונחה על שולחנו של ונהרן אחת המשימות הרגישות של הקיץ: פתרון פלונטר הזרים. אתמול, לראשונה מזה זמן, הוא הצליח להסדיר קבוצה חדשה לקרווין אנדרדה – מהלך שניסה לקדם זמן רב. בצד הצהוב יודעים לומר שהסיפור הזה השפיע לא רק על תכנון הסגל, אלא גם על היכולת לבצע התאמות מהירות יותר לקראת אירופה – ושם, כל עיכוב קטן הופך לגדול. זהו סימן עבורו ועבור המערכת שהדברים מתחילים להיסגר, ושמשימות נוספות יוכלו להתקדם בקצב הרצוי.
חלון ההעברות עדיין פתוח, ולוח השנה דוחק: 16 בספטמבר הוא המועד האחרון לרישום שחקנים בליגת העל. על השולחן מונחים מהלכים נוספים, בהם בחינת צירוף גיא מלמד ושאלת הזר שיחליף – אם וכאשר – את יון ניקולאסקו, שטרם קיבל אור ירוק לעזיבה. ונהרן, שמעיד על עצמו כאדם פרגמטי אך שאפתן, כבר בנה תוך זמן קצר רשת קשרים עם סוכנים, מנהלים ושחקנים בישראל. הוא עונה, חוזר להודעות, ומקפיד לצלול לפרטים – בין אם מדובר בסעיף בונוס חוזי ובין אם באפיון תפקיד מדויק לשחקן שנבחן.
ההשוואות הכבדות הגיעו כמעט מיד. במכבי תל אביב התפקיד של המנהל המקצועי נכרך בשנים האחרונות בשמות כמו ג'ורדי קרויף, שהניח את אבני הדרך ל"מודל הזרים" של מיטש גולדהאר, ובבן מנספורד, שהותיר חותם לא קטן בתקופות האליפות. ונהרן לא מתעלם מההיסטוריה – הוא שומע את השמות בשיחות במסדרונות ובמפגשים עם אוהדים – אבל מקפיד לשדר שהפוקוס שלו הוא בהווה: לבנות מכבי תל אביב תחרותית, קשוחה, מגובשת, שמנצחת כאן ועכשיו.
סביבת העבודה שבנה לעצמו מבהירה את תפיסתו. עובדים במועדון מספרים שהוא הראשון שמגיע בבוקר לקרית שלום – כבר בשש הוא נכנס למתחם, משלב אימון קצר בחדר הכושר, ואז יושב במשרד שבחר להציב ליד מגרשי האימון ולא במשרדי ההנהלה הסמוכים לבלומפילד. הנוכחות היומיומית הזו מאפשרת לו להיות קרוב לדשא, לצוות המקצועי ולשחקנים; להבין דקויות של דינמיקה קבוצתית בזמן אמת; ולבצע כיוונונים קטנים שיכולים להפוך בעונה ארוכה להבדל בין מקום ראשון לשני.
עם זאת, ההווה הספורטיבי לא מחכה: לאחר פתיחת עונה שיצרה תחושת החמצה באירופה, הליגה נכנסת להילוך גבוה. לפני הדרבי התל אביבי – שמוגדר אצל האוהדים כמשחק של זהות לא פחות מספורט – מצפה לקבוצה מבחן ראשון משמעותי בטרנר מול הפועל באר שבע. ונהרן יודע ששש נקודות בשני המשחקים הקרובים הן "תעודת ביטוח" לכל העוסקים במלאכה: הן מרגיעות רעשים, מקלות על סגירת מהלכים בחלון, ומאפשרות לצוות המקצועי להכניס רעיונות טקטיים בלי הלחץ של כותרות.
במרכז האסטרטגיה המקצועית שלו עומדים שלושה צירים: קונסולידציה של השלד הישראלי, הכרעה מוקדמת ומדויקת בזהות הזרים (כולל פינוי מקומות כאשר צריך), ושיפור מתמיד בתקשורת בין כל זרועות המועדון – הנהלה, צוות מקצועי, מחלקת הנוער והסקאוטינג. המטרה: להפוך כל חלון – גם אם הוא עמוס ורועש – לחלון מנוהל, שבו ההפתעות מעטות והשלמות מגיעות על בסיס תרחישים מוכנים מראש.
100 הימים הראשונים בתפקיד, שנוגעים ובאים, יהוו מדד ראשון לדרך. לא סוף פסוק, אבל תמונת מצב: האם מכבי תל אביב של ונהרן מאוזנת יותר במבנה הסגל, זריזה יותר בקבלת החלטות, ומדויקת יותר בצירופים. כדי שזה יקרה, הוא יצטרך לסגור קצוות בשוק, לקבל החלטות לא פופולריות כשצריך, ובעיקר להמשיך לחבר בין המציאות הכלכלית לבין הסטנדרטים הספורטיביים שמצופה ממכבי תל אביב לעמוד בהם.
מכאן, הדרך ברורה: חלון בשליטה, שתי תחנות מבחן בליגה, ואחריהן מסלול שבו אפשר יהיה לשפוט באמת את טביעת האצבע של ונהרן. אם יש משהו שניכר כבר עכשיו, זה שהמנהל המקצועי החדש של מכבי תל אביב לא רואה בתפקיד תחנת מעבר. גם כשהמשפחה מעבר לים והוא נע בין קרית שלום לשדות תעופה לפגישות עבודה, המסר חד: מכבי תל אביב היא הפרויקט. ובפרויקט הזה – הזמן קצר, הרשימות ארוכות, והיעד מוגדר היטב.
Pendel
תגובות
אין תגובות עדיין.