Pendel
סיפוק גדול והקלה ניכרת בהפועל באר שבע לאחר שניצחה את משחק הגומלין מול ויקינגור והפכה את התוצאה מהפסד בשבוע שעבר. במשחק "בית" שנערך בהונגריה, כשהקבוצה עם הגב אל הקיר וענן לחץ מרחף מעליה, ידעה באר שבע לבצע את מה שנדרש: לשמור על שער נקי, למצוא את הרשת פעמיים ולהבטיח לעצמה לפחות המשך עונה אירופית בקונפרנס ליג. עבור מועדון שלא הצליח בשלוש השנים האחרונות לשלב בין ליגת העל לבין מפעל אירופי, מדובר בציון דרך חשוב שמחזיר תחושת המשכיות, איכות ועומק סגל. בסיבוב הבא תחכה הכוכב האדום בלגרד – אתגר מאיים על הנייר – אבל במועדון מדגישים: הפעם האור תהיה על היריבה, והפועל באר שבע תגיע כאנדרדוג משוחרר יותר, נחוש להמשיך את הקו החיובי. "צריך להמשיך לחלום ולהאמין שאפשר להישאר במפעל הזה", אמרו במועדון לאחר השריקה.
זה לא היה קל, וגם לא אמור היה להיות. מול יריבה מאורגנת שחיה היטב את הדקות הלחוצות של עונה אירופית, באר שבע הייתה צריכה לחצוב את הדרך. ההחלטות של המאמן רן קוז'וך התגלו כמדויקות: ההצבה של זאהי אחמד ב-11 נתנה את הטון, ושחקן הכנף הרב-תכליתי החזיר באמון עם נגיחה רעננה לשער הראשון. מעבר לשער, אחמד עבד ללא הפסקה – תרומה הגנתית מסודרת לצד דחיפה התקפית – וסימן שבשבועות הקרובים יהיה קשה מאוד לוותר עליו בהרכב הפותח.
במרכז היריעה עמד גם הקפטן מיגל ויטור, שסיפק משחק שהזכיר ימים גדולים. ויטור היה מספר אחת בהגנה: מנהיגות שקטה, מיקום מצוין וניהול קו אחורי שבקושי נסדק. כשהקבוצה כולה נשענה על יסודות של משמעת וסבלנות, הקפטן היה המצפן. לצדו, כל חוליית ההגנה נשארה מרוכזת ועמידה ברגעי מבחן, וברגעים שבהם ויקינגור ניסתה להגביר לחץ – באר שבע ידעה לספוג, להתאגד ולצאת מחדש קדימה.
חילופי השחקנים של קוז'וך הוכיחו עצמם כנקודת מפנה. ג'יבריל דיופ נאלץ לרדת בעקבות פציעה, ואיתי רוטמן – הבלם שהגיע מהפועל פתח תקווה – נכנס בדיוק לאווירת הקרב. הדקות בהן שיחק עם חבישה לאחר שנפגע בראש תפסו את העין ואת הלב של האוהדים: מחויבות עד הסוף, בלי הנחות. בהמשך, כניסתם המוקדמת יחסית במחצית השנייה של אליאל פרץ ואמיר גנאח חידדה את החדות. פרץ הביא יציבות ושליטה מרכזית, פינה קווים למסירה וניהל את הקצב, בעוד שגנאח תרם אנרגיה ומהירות על האגף – ובסיומה של פעולה חדה גם מצא את השער השני שהעניק מרווח ביטחון חיוני.
לא הכול היה מבריק: עבור קינגס קאנגווה, שנפרד מהמועדון, זה היה ערב פושר יחסית. גם לוקאס ונטורה ואיגור זלטאנוביץ' יודעים שהדרישות יעלו בסיבוב הבא מול אלופת סרביה, ושכדי לעשות צעד נוסף צריך יהיה להעלות רמת קבלת החלטות, חדות ברחבה ותיאום בשליש האחרון. מול יריבה בעוצמה של הכוכב האדום כל פרט קטן משנה: שמירה הדוקה במצבים הנייחים, ריכוז מקסימלי בהגנה, ונכונות לתקוף במהירות כשהמרחבים נפתחים.
ובחזית הבניין לעתיד: פדרו אמאדור, המגן השמאלי הפורטוגלי, חתם לארבע שנים ויצטרף כבר למשחקים הקרובים. בראייה מקצועית, הגעתו מבקשת להוסיף איזון לאגף שמאל, עומק רוטציה ואפשרות לשנות סchemת תנועה בין קו לקו – עוד כלי עבור הצוות המקצועי לתמרן מול אילוצי עומס ולייצר תחרות בריאה על עמדות.
מעבר לטקטיקה, הייתה גם תחושה. ההעפלה בגומלין הזה שחררה קפיץ שהיה מתוח זמן רב. העובדה שהקבוצה הצליחה לעמוד בלחץ, דווקא הרחק מבאר שבע ובתנאים רחוקים ממושלמים, מחזירה אמונה בסיסית: יש סגל, יש מנהיגות ויש יכולת לנצח משחקים שצריך לנצח. עכשיו, כשהיומן מתמלא הן בליגת העל והן בזירה האירופית, האתגר הבא ברור – לשמר יציבות, לטפל בפרטים הקטנים ולהמשיך להיבנות תוך כדי תנועה.
הכוכב האדום בלגרד תהיה פרק מסוג אחר: יותר איכות אישית בצד שמנגד, יותר מהירות וקצב, ופחות מרחב לטעויות. אבל באר שבע מגיעה מהמקום שהיא אוהבת – ממקום של ענווה, ריכוז וחדות ברגעים הנכונים. בדיוק כך נולדים גיבורים קטנים-גדולים כמו אחמד, כך מתגבשת הובלה שקטה כמו של ויטור, וכך גם שחקנים רעננים מהספסל מבינים שהם חלק מהסיפור. אם יש מסר שמלווים איתו את השבועות הקרובים זה המסר שכבר נאמר במועדון: להמשיך לחלום. לאט, בטוח, ועם שתי רגליים על הקרקע – אבל לחלום.
תגובות
אין תגובות עדיין.