על סף היסטוריה: דור פרץ יכול להשוות הערב את רצף ה-11 בליגה

שניים מטובי הכובשים של פתיחת העונה יעמדו הערב משני צידי המתרס באצטדיון בנתניה, אבל כל העיניים יופנו בעיקר לדור פרץ. קשרה של מכבי תל אביב, שמזמן כבר נע בין עמדות אמצע קדמיות לעמדות התקפיות מובהקות, מגיע למשחק כשהוא מוליך את טבלת מלכי השערים עם שבעה כיבושים — ובעיקר כשהוא מחזיק ברצף נדיר של 10 משחקי ליגה רצופים בהם מצא את הרשת לפחות פעם אחת. שער נוסף הערב ישווה את שיא ליגת העל העומד על 11 משחקים, שיא משותף לארן זהבי (2014) ולדן ביטון (בעונה שעברה במדי הפועל באר שבע).

רצף הכיבושים של פרץ לא נולד יש מאין. הוא החל בפלייאוף העליון של העונה שעברה, אז כבש בשישה משחקים רצופים עד סיום העונה, והמשיך העונה בארבעה מחזורים רצופים נוספים. בתוך הרצף הנוכחי נרשמו תחנות בולטות במיוחד: שלושער מרשים מול הפועל ירושלים, לצד שערים מול מכבי חיפה, הפועל באר שבע והפועל תל אביב — כל אחד מהם בנה עוד לבנה בדפוס יציב של תרומה התקפית עקבית וחדה. כך, פרץ — שבעבר נשען בעיקר על משחק לחץ, תנועה בין הקווים ועבודה טקטית — הפך לגורם מכריע בשליש האחרון של המגרש, עם תזמון הצטרפויות נהדר, ניצול מצבים נייחים והגעה נכונה לשטחים מתים.

הערב, מעבר לחשיבות הקבוצתית של המשחק עבור מכבי תל אביב, יגיע המבחן האישי הגדול של פרץ: האם יצליח להשוות את שיא 11 משחקי הליגה הרצופים עם שער שנקבע לראשונה על ידי זהבי לפני עשור, ושוחזר אשתקד על ידי ביטון? ההיסטוריה סביב הרצף של זהבי כוללת פרק דרמטי במיוחד: בדצמבר 2014, לאחר שזהבי כבר כבש בדרבי התל אביבי, המשחק פוצץ בעקבות פריצת אוהד הפועל תל אביב לכר הדשא ותקיפת זהבי. בשל פיצוץ המשחק השער שנכבש לא הוכר, והרצף נעצר על 11 במקום להמשיך. כעת, פרץ נמצא במרחק נגיעה מהשתלבות באותה שורה נדירה של כובשים עקביים.

מנגד, הסיפור ההתקפי של הערב כולל גם את מתיאוס דאבו, שמדורג מיד אחרי פרץ עם ארבעה שערי ליגה ופתח את העונה בחדות. העובדה ששני שחקנים בכושר הבקעה כזה יתייצבו משני הצדדים מבטיחה קצב גבוה, אך בעוד דאבו מביא איום מתמשך באזור הרחבה, פרץ מציג את האנומליה המרשימה של קשרה שמוביל את טבלת הכיבושים — עדות לשינוי המגמה בתפקידו ולמיצוי כלי הסיום והכניסה לעומק.

מבחינה טקטית, פרץ נהנה לאחרונה מחופש תנועה רחב יותר בחלק הקדמי. הוא נוטה לקבל כדור גבוה יותר במגרש, מבצע חילופי מקומות תכופים עם שחקני ההתקפה, ומגיח לעומק בדיוק העיתוי הנכון. האלמנט הזה, לצד קור רוח מול השער ונוכחות פיזית ברחבה במצבים נייחים, הפכו אותו למבקע יעיל במיוחד. גם כשמכבי תל אביב נתקלת בהגנות מסודרות, פרץ מספק את הנקודה שבה המערך נשבר: נגיעה ראשונה טובה, בחירת מסלול תנועה חדה וסיומת אינטואיטיבית שמביאה מספרים.

ברמה המנטלית, הרצף הארוך יוצר גם לחץ — חיובי ברובו — אך כזה שעלול להשפיע על קבלת ההחלטות בשליש האחרון. עד כה פרץ הראה בגרות: הוא לא כופה בעיטות מבחוץ בכל הזדמנות, יודע לזהות מתי למסור ומתי להמר, ומצליח להישאר קרוב לשער בלי לאבד את תרומתו ההגנתית כשהקבוצה יוצאת לאחור. מבחינת הצוות סביבו, המפתח יהיה להמשיך ולייצר עבורו תנאים להגעה מאוחרת לרחבה, לצד שמירה על איזון באמצע כדי לא להיחשף למעברים.

ההיסטוריה של ליגת העל אינה מרובת רצפים ארוכים של כיבושים — 11 משחקים הוא רף שרק שני שמות הצליחו לפצח, ודי בציון שמותיהם כדי לסמן את הרמה: זהבי וביטון. הצטרפות של פרץ למועדון המצומצם הזה תהיה לא רק הישג אישי יוקרתי, אלא גם עוד הוכחה לשינוי שעוברת מכבי תל אביב בכל הנוגע לפיזור הכוחות ההתקפיים שלה והיכולת לייצר מספרים גם מקווי האמצע.

לקראת פתיחת המשחק בנתניה, ברור שהמטרות מתחלקות לשתיים: ברמת המועדון — המשך צבירת נקודות ושימור המומנטום של פתיחת העונה; וברמה האישית — ניסיון לתרגם את היציבות והביטחון לשער נוסף, זה שיישר קו עם שיא כל הזמנים לרצף כיבושים בליגה. אם יש תחושה שמלווה את מכבי תל אביב וקשרה הבכיר בשבועות האחרונים, היא תחושת הבלתי נמנע: בכל פעם שפרץ מגיע לאזור המסוכן, נדמה שהרשת מתקרבת אליו.

הערב יתברר האם התחושה הזו תיתרגם לשורה היסטורית נוספת בפנקס, ואם דור פרץ ייכנס רשמית לרשימת שוברי השוויון של ליגת העל — אלה שלא רק קובעים משחקים, אלא גם מגדירים תקופות.