ורמוט מזהיר מ"פקק" בקישור בית"ר: "חמישה על משבצת אחת"; בן שימול עשוי לצאת להשאלה

גילי ורמוט, קשר העבר וכיום פרשן 103FM, התייחס היום לסגל המתעבה של בית"ר ירושלים סביב הרכש המיועד אלכסיס סרנה – וצייר תמונה תחרותית במיוחד במרכז המגרש. לדבריו, סרנה, קשר 8 טבעי, צפוי להצטרף לקישור של הצהובים-שחורים ולשתף פעולה במרכז השדה לצד אנו. המשמעות, כך לפי ורמוט: "על משבצת אחת יתמודדו חמישה שחקנים – וורקו, מוצ'ה, בן שימול, יונה ויוספי". בתוך כך, הדינמיקה בתוך חדר ההלבשה וסדרי העדיפויות הטקטיים של המאמן אלמוג כהן עלולים להשתנות כבר מהמחזורים הקרובים, אם וכאשר החתימה של סרנה תושלם.

ורמוט הדגיש כי מי שעלול להיפגע מהצפיפות הוא זיו בן שימול, שלדבריו כבר מוזכר כמועמד אפשרי להשאלה: "מדברים על כך שייצא להשאלה, אבל אפשר לראות את התגובות של אוהדי בית"ר ברשתות וכמה אוהבים אותו ולא מוכנים לשמוע שייצא להשאלה. בן שימול רוצה לשחק, וזה לא פשוט להיות בקצה ההיררכיה". בית"ר, שנהנית בשנים האחרונות מבוגרי מחלקת הנוער לצד רכש נקודתי, ניצבת עכשיו מול דילמה מוכרת לקבוצות צמרת: איך לשמור על קצב התקדמות של שחקנים צעירים מחד, ובאותה נשימה למקסם תרומה מיידית של שחקני רכש מנוסים מאידך.

הפרשן הצביע גם על פתרונות אפשריים בתוך הסגל הקיים, בראשם שינויי מיקום וגמישות תפקודית: "יכול להיות שיוספי יקבל דקות בעמדה של אצילי בכנף ימין". מעבר כזה – גם אם יהיה נקודתי – עשוי להקל על העומס במרכז ולהגדיל את עומק הרוטציה בקו הקדמי. עם זאת, ורמוט הזכיר שהחוד והאגפים עצמם אינם אזור דל תחרות בבית"ר: "הקישור עמוס, וזה מחייב ניהול סגל חכם גם מקדימה – וייסמן, אצילי ושועה הם שחקנים שבאגו שלהם חייבים להיות על המגרש". מדובר בשלישייה עם נוכחות התקפית מובהקת, שלה שילוב נכון יכול לייצר תפוקה גבוהה – אך גם מצריך איזון עדין בין דקות, תפקידים ועומסי משחק.

עבור המאמן אלמוג כהן, שמוצא עצמו בתפקיד חדש על הקווים, מדובר באתגר ניהול סגל קלאסי: מצד אחד להטמיע רכש כמו סרנה – קשר שמגדיל את רמת התחרות על העמדה ה-8, לצד אנו שמעניק יציבות באמצע – ומצד שני לשמר מוטיבציה וחדות בקרב שחקנים שכבר תרמו בעונה החולפת וציפו לתפקיד מרכזי. בבית"ר מודעים לכך שתחרות פנימית בריאה יכולה להעלות רמה באימונים ולהשפיע לטובה על הקצב והאינטנסיביות במשחקים, אולם כשהתחרות מתכנסת ל"משבצת אחת" ישנה סכנה של אכזבות אישיות והידחקות מחוץ לרוטציה.

מבט טקטי קצר מעלה כי אם כהן יבחר במבנים כמו 4–3–3 עם שני אינטריורים ודגש על יציאה מהירה קדימה, סרנה ואנו עשויים להוות בסיס מאוזן בין אגרסיביות הגנתית למסירה קדימה. לחלופין, במערך 4–2–3–1 יציב, אחד מהקשרים דוגמת יוספי יכול להידחק לקו ימין כדי לייצר עומס איכות באגף, בעוד שחקנים כמו וורקו או מוצ'ה נלחמים על דקות כ-8 דינמי שנכנס לרחבה. בכל אחד מהתרחישים, השורה התחתונה דומה: העומק גדל, ולפיכך ניהול הרוטציה – כולל קבלת החלטות לא פופולריות – הופך למפתח.

ברקע, אוהדי בית"ר כבר מביעים עמדה ברשתות, במיוחד סביב מצבו של בן שימול. האהדה לשחקני בית וגיבוי לקשרים הצעירים ברורה, אך המציאות התחרותית בליגת העל דוחפת לעתים קרובות מהלכים של השאלות לטובת דקות משחק וסביבת התפתחות מתאימה. מבחינת בית"ר, שמכוונת ליציבות לאורך העונה, ייתכן שנדרשת היערכות מחדש שתאפשר גם לעומק להישמר וגם לאלו שמבקשים דקות קבועות – לקבלן ברצף.

לבסוף, אם חתימתו של אלכסיס סרנה אכן תיסגר בימים הקרובים, יתבהרו גם ההיררכיות במרכז: מי יוגדר כשחקן רוטציה ראשון, מי ישמש כפתרון טקטי ייעודי מול יריבות מסוימות, ומי עשוי לחפש דקות מחוץ למועדון. עד אז, המסר של ורמוט חד: מדובר ב"פקק" שמציב לבית"ר דילמה של שפע – כזו שכל קבוצה רוצה לעצמה – אבל דורש ניהול מדויק, תקשורת שקופה עם השחקנים ושיקול דעת קר כשצריך לקבל החלטות קשות.