הקאמבק של גבי קניקובסקי מחזיר למכבי תל אביב את ה-DNA שאבד

במכבי תל אביב מספרים בימים האחרונים כמעט פה אחד: גבי קניקובסקי חזר אחר, שלם יותר ובשל יותר. הדרבי מול הפועל תל אביב רק חיזק את התחושה שהקבוצה קיבלה בחזרה שחקן שנראה כמי שנמצא בדיוק בשיא הקריירה – לאו דווקא במספרים, אלא בהשפעה על הקצב, על האיכות ועל הזהות של הצהובים. מי שמכיר את קניקובסקי עוד מהקדנציה הקודמת מספר שהוא שב אל חדר ההלבשה עם אותה צניעות ואותה תאווה לעבוד קשה, אך עם שכבה נוספת של בגרות, דיוק וקבלת החלטות שמגיעה כנראה רק אחרי פרק מעבר מוצלח בחו"ל.

הסיפור האישי שלו בשנה החולפת מוכר: קניקובסקי יצא להונגריה אחרי סיום חוזה רב־שנתי במכבי תל אביב, כשהוא אחד המשתכרים הנמוכים בסגל ביחס לתרומתו. הרצון האמיתי היה תמיד להתקדם לאירופה – חלום מוצהר – אבל במבט לאחור גם הקרבה והחיבור למכבי נשארו חזקים. אם האופק הכלכלי והמקצועי היה נפתח אז במלואו, יש מי שסבורים שהעזיבה הייתה יכולה להידחות. אלא שאז הגיעה הצעה משמעותית מפרנצווארוש – חוזה נטו של כ-600 אלף יורו לעונה – ומכבי, שלא צפתה את העוצמה של המהלך, מצאה את עצמה בפני מציאות חדשה.

גם שמה של רובי קין עלה אז, כשהמאמן שאימן את ההונגרים הכיר היטב את האיכויות של הקשר הישראלי ודחף להחתמתו. מכבי תל אביב, מבחינתה, למדה את הלקח: הקיץ הנוכחי היא הוציאה כ-1.35 מיליון יורו כדי לרכוש את כרטיסו בחזרה, והעמידה לרשותו חוזה נטו לארבע שנים בהיקף של כ-600 אלף יורו לעונה – זהה לזה שהיה לו בהונגריה. במחנה של קניקובסקי מדגישים עד כמה המחווה הזו – השילוב בין הוצאה כספית משמעותית לבין מסר של אמון ונחיצות מקצועית – מילאה אותו בתחושת שייכות וגאווה.

ומכאן גם מגיע מה שמרגישים על הדשא: הכרת הטוב הפכה למנוע. קניקובסקי שב כדי להחזיר – לא במילים ריקות, אלא בנוכחות. הוא רץ יותר וחכם יותר, מציע את עצמו בין הקווים, פותח זויות מסירה, ונותן לאמצע של מכבי תל אביב את החדות שאולי הייתה חסרה בחלקים מהעונה שעברה. גם כשלא כובש, הוא זה שמחבר בין הקישור להתקפה, משנה קצב כשצריך, מרגיע כשנדרש, ובעיקר מייצר לאחרים יתרון במקומות הנכונים.

חבריו לקבוצה מתארים "גרסה משודרגת" שלו: קבלת החלטות מהירה יותר בשליש האחרון, אחריות טקטית גדולה יותר בלי כדור, ויכולת להנהיג בשקט – להרים את מי שלצדו, ולכוון צעירים לתוך הסטנדרט שהמועדון מנסה להציב. ההבדלים אולי דקים לעין בלתי מזוינת, אבל מצטברים לדומיננטיות מובהקת: תנועה נכונה לפני הכדור, התאמות לחץ לפי הוראות הצוות, ושימוש מוצלח יותר ברגל שמאל במשחק הקישור הקטן.

החזרה הופכת מושלמת גם בזירה האנושית. ערב הבכורה המחודשת מול הפועל באר שבע, קניקובסקי מצא זמן להגיע לאירוע איסוף סלי מזון המסורתי של האוהדים. הוא חייך, הצטלם, חיבק, ובעיקר שידר שהוא מבין היטב את הקוד התרבותי של מכבי תל אביב. הוא דיבר על החזרת ה-DNA של המועדון – מחויבות, מקצוענות, רעב – ואחר כך לקח את השיח הזה למגרש. מול הפועל תל אביב בדרבי הוא אולי לא חתום על שער, אבל היה חתום על תחושת שליטה שנבנתה מצעד אחרי צעד, ממהלך אחרי מהלך.

מאחורי הקלעים נתנו את הטון שני גורמים מרכזיים: המנהל המקצועי סטיבן ונהרן, שדחף בכל הכוח להחזיר את קניקובסקי, והבעלים מיטש גולדהאר, שפתח את הכיס והציב את רף ההשקעה במקום שבו לא נותר ספק לגבי חשיבות המהלך. במכבי מודים – לא תמיד בישיבות פתוחות – שבשנה שעברה הייתה החמצה בהערכת ערכו של השחקן. ההשבה כעת, גם במחיר משמעותי, היא תיקון מקצועי וניהולי שמתחבר לאסטרטגיה רחבה יותר: לבנות חדר הלבשה ישראלי חזק סביב שחקני מפתח בשיא הקריירה.

מבחינה טקטית, קניקובסקי מתאים לכמעט כל מערך שהצוות הנוכחי בוחר: כ"8" שמצטרף מאחור באיזון, כ"10" נייד שנכנס לכיסים, ואף כשחקן אגף שנכנס לאמצע כדי לפנות מסילות למגנים. היכולת שלו לנוע בין תפקידים בלי לאבד איכות הופכת את קבלת ההחלטות של המאמן לפשוטה יותר, ומאפשרת למכבי תל אביב להגיב יריב-יריב מבלי לוותר על עקרונות המשחק שלה.

הסיפור הזה גדול משורה סטטיסטית. הוא סיפור של התאמה הדדית ושל תזמון. קניקובסקי חזר כשהוא בשל להוביל מבחינה מנטלית; מכבי תל אביב פגשה אותו כשהיא נחושה להחזיר לעצמה דומיננטיות יומיומית ולא רק הבלחות. כשהשניים נפגשים באמצע – מתקבלת קבוצה שנראית יותר ממוקדת, רעבה ומקצוענית. מי שהכיר את מכבי תל אביב של השנים הגדולות מזהה שוב את הדקויות הקטנות: משמעת בין הקווים, תנועה שיטתית לעומק, ומנהיגים שמדברים על המגרש יותר מאשר מחוצה לו.

מכאן האתגר ברור: לשמר את האנרגיה הרעננה הזו לאורך זמן, לתרגם אותה לעקביות בליגה ובמשחקים הגבוהים, ולהמשיך לטפח את הסינרגיה בין דמויות מפתח ישראליות לחיזוקים הנקודתיים מסביבן. קניקובסקי מסמן לקבוצה לאן צריך ללכת – עם הראש, עם הרגליים ועם הלב – וככל שהדרך תימשך כך, מכבי תל אביב תמצא את עצמה לא רק מנצחת משחקים, אלא גם בונה מחדש את הזהות שעליה דיבר.

אחרי כל מה שנאמר על החוזים, הסכומים והמספרים, התמונה שמצטיירת פשוטה: מועדון שהבין היכן טעה ותיקן, ושחקן שהרגיש מוערך וחזר כדי להחזיר. כששני הצדדים מבינים זה את זה כל כך טוב, התוצאה נראית על הדשא. ואם לשפוט לפי תחילת הקדנציה השנייה – החיבור הזה עשוי להפוך לאחד המהלכים המגדירים של העונה.