עודד בלוש: מהרחוב בעמל 20 אל סרט הקפטן במכבי חיפה – והחמצת החזרה לסן דייגו בגלל המילואים

עודד בלוש, קפטן מכבי חיפה לשעבר וכיום יו"ר שחקני העבר של המועדון, חוזר בראיון לסיפור חייו – מהילדות בקריית אליעזר ועד הקריירה בארץ ובחו"ל, ומההחמצה הכואבת של חזרה לארה"ב בעקבות קריאה למילואים בתחילת מלחמת לבנון. בלוש נולד בחיפה וגדל ברחוב עמל 20, למד בביאליק ובחוגים, וכבר בגיל 11 צעד לבדו למגרש האימונים בקריית אליעזר וביקש להצטרף לקבוצת הילדים של הירוקים תחת אשר עלמני. "בלטתי בשכונה ובבית הספר, ושיחקתי גם עם גדולים ממני", הוא נזכר. דמויות ההשראה הראשונות שלו היו אהרון גרשגורן – "המאמן על המגרש" – והבלם הענק ישעיהו שווגר.

את הפריצה הלאומית עשה בנבחרת הנוער של ישראל אצל דוביד שוויצר, בתקופת המעבר מהחרם באסיה לטורנירים באירופה. לצדו שיחקו שמות בולטים של הדור: עודד וגד מכנס, בודניוק, לנדאו, אורי מלמיליאן, רמלר, יהודה גרגיר ואבי קאופמן. עם עלייתו לנוער של מכבי חיפה, ביקש המאמן אברהם מנצ'ל לקדם אותו במהירות לקבוצה הבוגרת – אך הוסיף להמתין עד שימלאו לו 16. "בגיל 16 וחודשיים ערכתי בכורה בבלומפילד מול הפועל תל אביב של שייע פייגנבוים. כל הלילה לא הצלחתי להירדם – ובסוף הגיע משחק טוב מול 20 אלף צופים", מספר בלוש. את שערו הראשון בבוגרים כבש בקריית אליעזר מול הכח ר"ג, לרשתו של השוער דני מנו, כשעל גבו המספר 18.

בגיל 21 כבר ענד את סרט הקפטן. זו הייתה עונה קשה למכבי חיפה, שהסתיימה בירידה ליגה. "הנהלה סירבה להחזיר את ישעיהו שווגר – וזה כאב", הוא אומר. מוטלה שפיגלר מונה למאמן לקראת המשימה להחזיר את הקבוצה מיד לליגה העליונה, אולם אחרי פתיחה רעה סיים את תפקידו. במקביל, בלוש טווה רשת קשרים עמוקה עם שחקני עבר ירוקים: את אהרון אמר הכיר דרך סיפורים על גדולתו, ובמפגש יום הולדת לג'וני הרדי שמע שוב עד כמה היה יוצא דופן. "שחקן שהוא והכדור היו אחד", מסכם בלוש.

נקודת המפנה בקריירה הגיעה עם הצעה מסן דייגו סוקרס מהליגה האמריקאית. בלוש חתם לשנתיים וחבר לכוכבים כמו הוגו סנצ'ס וליאו קוויאר. "כל אימון ומשחק היו חוויה גדולה", הוא מתאר. התנאים היו מצוינים – דיור, רכב, ושכר של אלף דולר לשבוע בתוספת בונוסים – ובחופשת מולדת הצליח לרכוש דירה בכרמליה. אבל כשביקש לשמור על כושר במכבי חיפה, נתקל בסירוב. החזון לחזור מיד לסן דייגו נקטע באיבו: קצין העיר חיפה קרא לו לשירות מילואים בדיוק עם פרוץ מלחמת לבנון, ולאחריה לא שב לארה"ב. בן דודו, עמיר בלוש, נפל במלחמה – טלטלה אישית שמלווה אותו עד היום.

עם שובו למסלול בארץ, החל בלימודים באוניברסיטת תל אביב והקים חברת נסיעות בשם "צבר". על כר הדשא חזר דרך הפועל חיפה שעלתה לליגה העליונה, אך משבר כלכלי הוביל לעזיבתו אחרי כשנתיים. הפועל פתח תקווה, בהובלת שפיגל ובר נור, ניסתה לצרף אותו מתוך אמונה שדרך המועדון יגיע לנבחרת ישראל – אולם בלוש ויתר. הוא התאמן פרק זמן גם במכבי תל אביב אצל זאביק זלצר, אך ההתקשרות לא הבשילה לחוזה. בהמשך מצא בית חם בבית"ר חיפה – "שם השכר היה גבוה יותר מאשר במכבי והפועל חיפה יחד" – וסגר מעגלים במכבי עוספיה.

כיום מוביל בלוש, כיו"ר שחקני העבר של מכבי חיפה לדורותיה, יוזמות שמחברות בין ההיסטוריה להווה. בשיתוף איתמר צ'יזיק ואיציק עובדיה, האגודה דואגת לכרטיסי כניסה למשחקים לשחקני עבר ולמלווים שלהם, ומעניקה תמיכה כלכלית למי שזקוק. "הזהות הירוקה נבנית מדור לדור – החובה שלנו היא לשמור על החוט המקשר בין מי שבנו את המועדון למי שמייצגים אותו היום", הוא מסכם.

סיפורו של בלוש הוא תמצית הכדורגל החיפאי: ילד מהשכונה שמתאהב במשחק, עולה לבוגרים בגיל צעיר, נושא על כתפיו עונות של משברים והצלחות, מתמודד עם צמתים לא פשוטים – ומחזיר לקהילה הירוקה ממקומו הנוכחי. גם אם מסלולו הבינלאומי נגדע בנסיבות שלא תלויות בו, תרומתו למורשת של מכבי חיפה ולחיבור שחקניה בעבר ובהווה נשארת חדה וברורה.